הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית (Вооружённые Силы Российской Федерации) הם הצבא של רוסיה, והגדולים ביותר באירופה. ראש המטה הכללי הוא היועץ הצבאי הבכיר לנשיא, שהינו המפקד העליון. הכוחות במתכונתם הנוכחית הוקמו אחרי פירוק ברית המועצות, ב-1992. משרד ההגנה הוא הגוף הממשלתי האחראי על הפעילות, והצבא הרוסי נחשב לכוח גדול בעולם, בעיקר במשאבי טנקים, מפציצים וצוללות (אם כי חלק מהטנקים הם דגמים סובייטיים ישנים).
בשלהי 1991, עם פירוק ברית המועצות, היחידות הצבאיות בפדרציות השונות הכריזו על נאמנות למשטרי הרפובליקות המקומיות. ב-16 במרץ 1992 חתם נשיא רוסיה בוריס ילצין על צו לייסוד הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, ומשרד ההגנה הוקם רשמית ב-7 במאי 1992. בשנות ה־90 חווה הצבא משבר תקציבי, ירידה במשכורות ובתחזוקה, ומעורבות בעימותים אזוריים, כולל בצ'צ'ניה.
בראשית המאה ה־21 בוצעו רפורמות מוגבלות, אך רק אחרי המלחמה בדרום אוסטיה ב־2008 החלו שינויים משמעותיים בארגון ובאימון. בשנים שלאחר מכן צומצמו מסגרות הכוח, רוכזו בתי הספר הצבאיים ומודרניזציה של נשק וציוד הושמה במרכז התוכנית. מאז נרשמה הגברה של תרגילים והדגשה על ניידות ולוגיסטיקה.
בדצמבר 2014 הוקם המרכז הלאומי לניהול ההגנה, מרכז פיקוד לתיאום בין הזרועות. בינואר 2023 דווח על צורך ברפורמה מבנית נוספת בעקבות המלחמה באוקראינה, כולל הגדלת מצבת כח האדם ותוספת פיקודים אזוריים באזורים שונים.
הכוחות מחולקים לשלוש זרועות עיקריות: כוח היבשה, חיל האוויר וחיל הים. יש גם חילות עצמאיים ושירותים נוספים. עד 1998 היה חיל ההגנה האווירית עצמאי, אך סופח לחיל האוויר. בחיל הים קיימים ארבעה ציים עיקריים ושייטת אחת. רוסיה מפעילה גם בסיסים צבאיים מחוץ לגבולותיה, דוגמת נמל בצי הים השחור בסבסטופול.
הדרגות נחלקות לדרגות כלליות ולדרגות ימיות. הדרגה הגבוהה ביותר היא מרשל הפדרציה הרוסית, תואר כבוד. ראש המטה הכללי הוא מפקד הצבא העיקרי (נכון לעדכון, ולרי גראסימוב).
הרכב המחוזות שונה עם השנים. מאז 2010 הם חולקו לפיקודים אסטרטגיים מאוחדים; ב־2014 הוקם פיקוד אסטרטגי "צפון" להגנה על האינטרסים הארקטיים. ב־2023 אושרו שינויים והוקמו מחוזות צבאיים חדשים, תוך התאמה לאמצעי הביטחון ושטחים שנמצאים בשליטה רוסית.
לאחר סוף ברית המועצות הצבא סבל מקיצוצים חדים בתקציב, בהכשרות ובתחזוקה. מאוחר יותר, עם שיפור כלכלי, הוקצו משאבים מחודשים לחיזוק ולקנייה של ציוד חדש, אך אתגרים נשארו.
לפי הערכות יש כ־800,000 חיילים בסדיר ועוד כ־2.4 מיליון במילואים (חיילים שאינם בשירות פעיל אך יכולים להתגייס מחדש). שירות החובה נמשך שנה אחת. נשים משרתות בתפקידים עורפיים. המגמה היא קיצור משך השירות ושאיפה להגדיל רכיבי המתנדבים.
התעשייה הצבאית הרוסית מפתחת ומייצרת מגוון נשק וציוד. מאז 1991 היא עברה משברים, אך גם הצליחה להתאים חלק מהחברות לכלכלה שוקית. רוסיה היא יצואנית הנשק השנייה בגודלה בעולם אחרי ארצות הברית, עם הכנסות משמעותיות מייצוא (כ־14 מיליארד דולר בשנת 2012). הייצוא מנוהל בין היתר דרך חברה ממשלתית מרכזית.
בציוד ובנשק המודרני של רוסיה נכללים טנקים כמו T-90 ו־T-14 ארמטה, מערכות הגנה אווירית S-400 ו־S-500, מטוסי קרב מודרניים כגון Su-57, מפציצים אסטרטגיים, צוללות גרעיניות ומערכות טילים טקטיות ואסטרטגיות. יש גם מערכות היפר־סוניות ומערכות טילים בין־יבשתיות מתקדמות.
הכוחות המזוינים של רוסיה הם הצבא של המדינה. הצבא נוסד אחרי פירוק ברית המועצות ב־1992. ראש המטה הוא העוזר הצבאי של הנשיא.
לאחר 1991 הפכו היחידות הצבאיות של הרפובליקות לצבאות עצמיים. ב־1992 רוסיה יצרה את הצבא שלה. בשנות ה־90 היה מחסור בכסף, בדלק ובתחזוקה. הצבא עבר שינויים גדולים אחרי הלחימה ב־2008.
הצבא מחולק לשלוש זרועות עיקריות: יבשה, אוויר וים. יש יחידות עצמאיות נוספות. החיל הימי מחולק לציים. יש גם בסיסים מחוץ לרוסיה, למשל בסבסטופול.
רוסיה מחלקת את הצבא לאיזורים גדולים שנקראים מחוזות צבאיים. ב־2014 הוקם פיקוד שמגן על האזור הארקטי. ב־2023 שינו ושיפרו את חלוקת המחוזות.
בזמן התפרקות ברית המועצות הצבא סבל מקיצוצים. אחר כך חזרו להשקיע בציוד חדש. היום יש כ־800,000 חיילים בסדיר ועוד כ־2.4 מיליון במילואים. שירות החובה נמשך שנה.
הרבה מפעלים ברוסיה מייצרים נשק וכלי־טיס למען הצבא ולמכירה למדינות אחרות. רוסיה היא מהיצואניות הגדולות של נשק בעולם.
דוגמאות לציוד רוסים: טנקים T-90 ו־T-14, מערכות הגנה אווירית S-400, מטוסי קרב Su-57, צוללות ומפציצים. חלק מהציוד חדש, וחלק ישן יותר.
תגובות גולשים