הכשרת כלים היא פרוצדורה שמטרתה להפוך כלי בישול ושולחן לשימוש כשר.
מדובר בכלי ששימש במאכל לא כשר או באוכל מסוג אחר (חלב/בשר, חמץ), וטעם האיסור נבלע בדפנותיו.
העיקרון ההלכתי הוא "כבולעו כך פולטו": את הטעם יש להוציא באותו אופן שבו הוא נבלע.
בספר במדבר נאמר שעל כלי המדיינים צריך לכפר לפני השימוש בהם, ומשם למדו חז"ל שיש להכשיר כלים.
הסיבה היא שהטעם שנבלע בדפנות יכול לצאת לתבשיל הבא ולשנות את טעמו.
יש מחלוקות הלכתיות חשובות על אופן ההכשרה. השולחן ערוך קובע שיש לבחון את רוב השימוש בכלי.
אם רוב השימוש הוא קר או פושר, לעיתים אין צורך בהכשרה. הרמ"א מצדד בהחמרה: גם שימוש נדיר בחום מחייב הכשרה.
לדוגמה: כוסות שתייה, לפי השולחן ערוך לא תמיד צריך להגעיל אותן, לפי הרמ"א כן.
יש כלים שאינם ניתנים להכשרה, כגון כלי חרס. לדעת חלק מהפוסקים זכוכית דומה לחרס.
החידושים הטכנולוגיים העלו שאלות על חומרים מודרניים.
כלים מקרמיקה, פורצלן או חרסינה נחשבים ברוב הדעות כבלתי ניתנים להכשרה.
כלי פלסטיק שנויים במחלוקת: רוב הפוסקים מתירים הכשרה שלהם, אך כמה חשבו שאין לדעת את טיבם.
כלי מתכת מודרניים משתנים מבחינה מעשית, ולפוסקים יש דעות שונות אם הם בולעים טעמים.
הכשרה מבוססת על הכלל "כבולעו כך פולטו". יש כמה שיטות עיקריות:
הגעלה היא הטבלה במים רותחים. המטרה להוציא את הטעם הבלוע מהדפנות.
הגעלה כוללת ההטבלה במים רותחים וכן עירוי, שפיכת מים רותחים מכלי ראשון.
כלים שמותאמים להגעלה נטבלים במים רותחים כך שהמים יגעו בכל חלקי הכלי.
המים צריכים להיות רותחים בזמן הכנסת הכלי, גם אם הבליעה המקורית הייתה בטמפרטורה נמוכה.
לפני פסח נוהגים להגעיל כלי רבים, ויש מקומות שמספקים חביות רתיחה לציבור.
אחר כך מוסיפים לפעמים סבון או חומר ניקוי כדי לפגום בטעם הנפלט.
אם הכלי לא הונח על האש אלא רק קיבל תבשיל (כמו קערה), שופכים עליו מים רותחים מכל הצדדים.
אם לא עמדו בתנאים, אפשר להוסיף חומר שיפגום בטעם במי ההגעלה.
כאשר הבליעה נעשתה על ידי אש, הגעלה במים לא מספקת. יש צורך בליבון, חימום באש.
ליבון קל: חימום עד חום שבו קש יבער אם יונח על הצד השני.
ליבון חמור: חימום עד יציאת ניצוצות או אידוי. ליבון נעשה בדרך כלל בעזרת מבער.
יש מחלוקות לגבי הטמפרטורה המדויקת שמוגדרת כליבון חמור.
היה מנהג להגעיל כלים חדשים שרכשו גויים, מחשש שהשתמשו בשומן לא כשר בעת הייצור.
עם זאת, לפי הדין אין חובה להגעיל בכלים חדשים, כי בזמן הכנת החומרים האסורים הם כבר היו פגומים.
כשתבשיל לא כשר נבלע בדפנות של סיר או כוס, צריך להכשיר את הכלי.
להכשיר פירושו לנקות את הטעם הפסול מהכלי.
הרעיון: להוציא את הטעם באותו אופן שבו הוא נכנס. זה נקרא "כבולעו כך פולטו".
בספר במדבר כתוב שעל כלי שבאו מהאויבים צריך לטפל לפני ששתמשו בהם.
חז"ל אמרו שזה כי הטעם יכול לצאת לתבשיל הבא.
יש דעות שונות מה צריך לעשות. חלק אומרים להסתכל איך משתמשים בכלי רוב הזמן.
אחרים אומרים לנהוג בזהירות גם אם רק לפעמים מחממים את הכלי.
כלים מסוימים, כמו חרס, קשים להכשיר.
יש כמה דרכים עיקריות:
מכניסים את הכלי למים רותחים. זה מסלק את הטעם שנבלע.
לפני פסח אנשים משתמשים בחביות רתיחה מיוחדות.
שופכים מים רותחים על כלי שלא היה על האש, כדי לשטוף אותו מכל הצדדים.
אם הטעם נכנס בגלל אש, צריך לחמם את הכלי בעצמו.
יש "ליבון קל" ו"ליבון חזק" לפי כמה חזק מחממים.
לפעמים היו מכניסים גם כלי חדשים להגעלה, מחשש לחומרים שלא כשרים.
אבל לפי ההלכה זה לא תמיד חובה.
תגובות גולשים