הלוחות האיגוביים

הלוחות האיגוביים (Tabulae Iguvinae) הם סדרה של שבעה לוחות ברונזה שהתגלו בגוביו שבאיטליה בשנת 1444. הלוחות המוקדמים ביותר נכתבו כנראה במאה ה־3 לפנה"ס באלפבית של השפה האומברית (אומברית היא שפה אטלית־איטלקית קדומה), והמאוחרים ביותר נכתבו במאה ה־1 לפנה"ס באלפבית הלטיני.
התכנים הם כתובות דתיות שמעדות טקסים ומעשים של האחים האטידיים, קבוצת שנים עשר כוהני יופיטר, שהיו בעלי תפקיד מרכזי באיגוביום העתיקה. מהלוחות ניתן ללמוד על הדקדוק של האומברית (מבנה השפה) ועל הדת הפגאנית בתקופה הקלאסית.
נראה שהטקסטים כתובים במשקל מוטעם, בדומה למשקל הסאטוריאני שבשירה הלטינית המוקדמת. הטקסט המלא עם תרגום ללטינית פורסם ב־1931 על ידי אלברכט פון בלומנטל.
הלוחות נתגלו על ידי איכר בשנות ה־40 של המאה ה־15. הוא מכר אותם לעיר בתמורה לזכויות חכירה לשנתיים. כיום הלוחות שמורים במוזיאו צ'יביקו (Museo Civico) בגוביו, בבניין עתיק מהמאה ה־2 לפנה"ס.

הלוחות האיגוביים הם שבעה לוחות ברונזה. ברונזה היא מתכת עתיקה.
הם נמצאו בגוביו באיטליה בשנת 1444. הלוחות העתיקים הם מהמאה ה־3 לפנה"ס.
הם כתובים באומברית (אומברית היא שפה ישנה מאיטליה) ובאלפבית לטיני מאוחר יותר.
הלוחות מכילים טקסטים דתיים על קבוצה של שנים עשר כוהנים של יופיטר. מאלה למדנו מילים וחוקים של השפה הישנה.
איכר מצא את הלוחות ומכר אותם לעיר. היום הם שמורים במוזיאו צ'יביקו בגוביו.