הליכה לקנוסה

ההליכה לקנוסה היא בקשת סליחה של הקיסר היינריך הרביעי מהאפיפיור גרגוריוס השביעי בטירת קנוסה בשנת 1077. השם הפך למטבע לשון, שמשמעותו כניעה או בקשת מחילה פומבית.

הרקע הוא עימות ארוך בין הקיסרות הרומית הקדושה והאפיפיורות על זכות המינוי של אנשי דת. זכות זו נקראה אינווסטיטורה, הבחירה וההענקה של תפקידים בכנסייה. נזיר בשם הילדבראנד (אשר הפך לפופ גרגוריוס השביעי) דחף לרפורמה שהעבירה את הזכות הזאת לידיו של האפיפיור.

בשנת 1059 הוקם קולגיום של קארדינלים, מועצה שבוחרת אפיפיורים. ב-1073 הילדבראנד נבחר לאפיפיור וקיבל את השם גרגוריוס השביעי. ב-1075 ניסח מסמך שנקרא "דיקטטוס פפה". בו נכתבו עקרונות שמגבירים את סמכות האפיפיור, ובין השאר הובעה גם היכולת להדיח קיסרים.

הקונפליקט החריף. היינריך הרביעי ראה בכך פגיעה בסמכויותיו, כי אנשי הכנסייה ניהלו גם עניינים ממלכתיים חשובים. בכנס שבו הזמין הקיסר בישופים שעמדו אתו, הוצהר על הדחת האפיפיור. בתגובה נידח היינריך ב־22 בפברואר 1076, חרם, כלומר ניתוקו היחסי מהכנסייה ושחרור הוואסאלים (אנשים שנשאו אליו שבועות נאמנות) מהוראות נאמנות.

תמיכתם של רבים בקיסר נחלשה, והוא בחר לבקש מחילה אישית. כשהאפיפיור מצא מחסה בטירת קנוסה שבבעלות מטילדה רוזנת טוסקנה, הגיע היינריך לשם ב־25 בינואר 1077. במשך שלושה ימים עמד בחוץ בשלג, יחף ובבגדי צמר פשוטים, והתפלל וביקש סליחה. האפיפיור הסכים לבסוף להסיר את החרם, אך שלל מהקיסר את זכות האינווסטיטורה.

הסכסוך לא הסתיים. האפיפיור כינס מועצה שהכריזה חרם שוב, והמלחמה נמשכה. היינריך יצא למתקפה וכבש נחלה של האפיפיור. רומא נפלה לאחר מצור בן שבעה חודשים במרץ 1084. גרגוריוס חייב להזעיק עזרה מנורמנים; הכיבוש והתגובה יצרו זעם ציבורי, אך בסופו של דבר רפורמת האפיפיור הגבילה את מעורבות השליטים החילוניים במינויים בכנסייה.

המאבק בין הכוחות נמשך עוד שנים רבות. לאחר דורות הושג פתרון דיפלומטי: הסכם וורמס ב־1122, שקבע גבולות סמכות ברורים בין האפיפיור לקיסר. מאוחר יותר, במאה ה-14 (ב־1309), הפכו האפיפיורים לפעילים בחצרות מחוץ לרומא, כשהשפעות החילוניות משתנות שוב.

ההליכה לקנוסה היא כאשר הקיסר היינריך הרביעי ביפש את דרכו אל האפיפיור ב־1077 כדי לבקש סליחה. האירוע קרה בטירת קנוסה, בבעלות מטילדה רוזנת טוסקנה.

הקיסר והאפיפיור רבו על מי בוחר את הכומר והבישופים. זה נקרא אינווסטיטורה. אינווסטיטורה זה מי נתן תפקידים בכנסייה.

נזיר בשם הילדבראנד הפך לאפיפיור גרגוריוס השביעי. הוא רצה שהאפיפיור יקבל את הזכות הזאת. ב־1075 כתב מסמך שאמר שהאפיפיור חזק מאוד.

הקיסר כעס. ב־22 בפברואר 1076 הכריז האפיפיור חרם על הקיסר. חרם זה משמעותו שהכנסייה נותקת ממנו. אז אנשים שנשבעו אמון לקיסר חשבו שאולי לא ימשיכו לתמוך בו.

כדי להציל את כסאו, הגיע היינריך לקנוסה ב־25 בינואר 1077. הוא עמד בשלג שלושה ימים, יחף ולבש בגדי איכר. בסוף האפיפיור הסיר את החרם ומחול לו.

לאחר מכן היו קרבות. היינריך כבש שטחים של האפיפיור. רומא נפלה ב־1084 אחרי מצור ארוך. לבסוף, בשנת 1122, הוסכם בהסכם וורמס מי עוסק במה. ההסכם סיים חלק גדול מהמריבות.