היינריך הרביעי (11 בנובמבר 1050, 7 באוגוסט 1106) היה מלך גרמניה מ־1056 וקיסר האימפריה הרומית הקדושה מ־1084 עד וויתורו על הכתר ב־1105.
היינריך היה בנו הבכור של היינריך השלישי. טבלתו לנצרות (טבילה, טקס כניסה לדת הנוצרית) נדחה כדי שאב הוגו מקלוני יהיה סנדקו (סנדק, מי שמלווה רוחנית את הילד). ב־17 ביולי 1054 הוכתר כמלך על ידי הארכיבישוף הרמן מקלן. אחרי מותו הפתאומי של היינריך השלישי ב־1056, עלה הילד בן השש לכס המלכות. אמו, אגנס מפואטייה, שימשה כעוצר (שליט בפועל עד שהיורש מגיע לבגרות) עד 1068.
בשנותיו הראשונות דיכא מרד של הסקסונים בקרב לאנגנזאלצה הראשון. מרידות סקסוניות פרצו שוב מאוחר יותר, בין היתר בגלל מחלוקות על מינויי בישופים. המאבק הראשי נגמר בניצחונו ב־1075.
האפיפיור גרגוריוס השביעי קידם רפורמה שנקראה הרפורמה הגרגוריאנית. הוא חיבר את הדיקטטוס פפה (מסמך שטען על סמכות האפיפיור, כולל יכולת להדיח קיסרים). היינריך כינס סינוד בוורמס (סינוד, כינוס של בישופים) שבו 24 בישופים גרמניים והדיחו את האפיפיור.
גרגוריוס השביעי נידא אותו (נידוי, החרמה דתית שמוציאה אדם מחיי הכנסייה) ב־22 בפברואר 1076 ושחרר את הוואסאלים שלו (וואסאלים, אצילים שנשבעו נאמנות לקיסר) מחובת הנאמנות. היינריך חיפש מחילה והלך אל טירת קנוסה כדי לבקש זאת. הוא עמד שלושה ימים בשלג מחוץ לטירה עד שהאפיפיור הסיר את החרם. אירוע זה נקרא "הליכה לקנוסה".
המאבק המשיך. בשנת 1083 קרא האפיפיור לרובר גיסקאר, מנהיג הנורמנים, לעזור נגד היינריך. ב־21 במרץ 1084 נכנס היינריך לרומא וכעבור עשרה ימים הוכתר קיסר על ידי אנטי-אפיפיור קלמנס השלישי (אנטי-אפיפיור, מי שטוען לכהונת האפיפיור אך לא מוכר על ידי כל הכנסייה). מאוחר יותר פתח רובר גיסקאר במתקפה על רומא, שיחרר את גרגוריוס, והיינריך נמלט חזרה לגרמניה.
בשנותיו האחרונות התמודד היינריך עם מרידות פנימיות. בנו קונרד הוכרז ב־1093 כמלך איטליה על ידי האפיפיור. בוועידת מיינץ ב־1098 הוביל היינריך להדחת קונרד כיורש לטובת בנו הצעיר היינריך. ב־1105 הדיח בנו הצעיר את האב ועלה לשלטון כהיינריך החמישי. היינריך הרביעי מת ב־1106, אחרי תשעה ימי מחלה.
בשנת 1095 העניק היינריך ליהודים שבתחומו כתב זכויות. בתעודה זו אסר הטבלה בכפייה (הטבלה בכפייה, הכנסת אדם לנצרות נגד רצונו). בתקופת מסעי הצלב ניסה היינריך לסייע ליהודים, בין השאר בגלל הערכה לתרומתם הכלכלית ולמאבק הכוחות מול האפיפיורות.
ב־6 בינואר 1103 נשבע יחד עם בני ביתו שבועת שלום במיינץ, ובאופן יוצא דופן כלל בתוכה גם את היהודים. בשנת 1104 הורה להחזיר ליהודים רכוש גזול ואפשר ליהודים שהוטבלו בכפייה לשוב ליהדות. הוא אף קבע קנס נגד מי שמכריח יהודי להתנצר. צעד זה עמד בניגוד לחוק הקנוני של הכנסייה, שלפיו מי שהתנצר בכוח חייב להישאר נוצרי.
היינריך הרביעי נולד ב־1050 ומת ב־1106. הוא היה מלך מ־1056 וקיסר מ־1084 עד 1105.
הוא היה בנו של היינריך השלישי. טבלתו (הטקס להיכנס לנצרות) נדחתה כדי שאב הוגו מקלוני יהיה סנדקו (סנדק, אדם שעוזר רוחנית). הוכתר כמלך ב־1054. אמו אגנס שלטה במקומו עד 1068.
הוא נלחם במורדים הסקסונים וניצח עד 1075.
האפיפיור גרגוריוס רצה לשנות את חוקי הכנסייה. הוא כתב שכל אפיפיור יכול גם להדיח קיסרים. היינריך וכמה בישופים הדיחו את האפיפיור בטורמז. האפיפיור נידא אותו (נידוי, הרחקה מהכנסייה) ושחרר את הלוחמים שלו מכל שבועת נאמנות.
היינריך הלך אל טירת קנוסה וביקש סליחה. הוא עמד שלושה ימים בשלג עד שהאפיפיור מחל לו. מאוחר יותר נכנס לרומא והוכתר קיסר על ידי אנטי-אפיפיור. לאחר מכן נאלץ לברוח כשאויבים שחררו את האפיפיור.
בנו קונרד מרד בו, ובסוף בנו הצעיר הדיח אותו ב־1105. היינריך מת ב־1106.
בשנת 1095 נתן זכויות ליהודים. אסר על הטבלה בכוח. בזמן מסעי הצלב עזר להם כדי לשמור על המצב הכלכלי ולקזז את כוח הכנסייה. ב־1103 כלל אותם בשבועת שלום. ב־1104 החזיר להם רכוש ואישר שאלה שהוטבלו בכוח יחזרו ליהדות. הכנסייה לא אהבה את זה, כי החוק שלה קבע אחרת.
תגובות גולשים