המהפכה הקופרניקאית היתה שינוי עמוק בדרך שבה חשבו על היקום בראשית העת החדשה. עקרון מרכזי היה שהארץ אינה במרכז היקום, אלא סובבת סביב צירה ומקיפה את השמש. המודל ההליוצנטרי (הליוצנטרי = שמש במרכז) החל להתפשט אחרי פרסום ספרו של ניקולאוס קופרניקוס "על תנועת גרמי השמים" ב־1543.
לפני קופרניקוס שררה דומיננטיות של המודל הגאוצנטרי (גאוצנטרי = הארץ במרכז). תפיסה זו נעוצה ביוון העתיקה, במיוחד בכתביהם של אריסטו ותלמי. הם תיארו את השמיים כמערכת של גלגלים שקיפם הארץ, והסבירו תנועות כוכבים באמצעות טבעות וחישובים מסובכים.
בתרבויות רבות נתנו להסברים הקוסמיים תפקידים אלוהיים. אלי שמש ומיתוסים הסבירו זריחה, שקיעה וליקויים. עם התפתחות מונותאיזם פחתה אמונת העמים האלה, אך ההסברים הדתיים נשארו מרכזיים למשך זמן רב.
לאריסטו היו תפיסות טבעיות־פילוסופיות חזקות: עולם על־ירחי מושלם ותנועתית, ועולם תת־ירחי של חומרים ושינויים. הרעיון של "מניע ראשוני" (ישות שמתחילה תנועה) שולב בהסברים דתיים מאוחרים יותר.
לא כולם הסכימו עם אריסטו. האסכולה הפיתגוראית וחשבים מוקדמים כמו פילולאוס ואריסטרכוס הציעו מודלים שבהם השמש תופסת תפקיד מרכזי. רעיונות אלו לא התקבלו בזמנו, אך הם שימשו כמקורות השראה למאה ה־16.
תלמי ניסח מודל מדויק יחסית של עולם גאוצנטרי. בפרט הוא תיאר כוכבי לכת שנעים על טבעות חלולות (אפי-ציקלות) כדי להתאים לתצפיות. המודל שימש את המדע והרעיונות הדתיים עד תקופת הרנסאנס.
ניסיון לפשר את התאוריות הללו עם כתבי הקודש נעשה בימי הביניים. תומאס אקווינס ומנהיגי כנסייה אחרים ראו בהתאוריה הרחבה תמיכה דתית. ההישענות על המודל המוענק הכניסה את התאוריה למעמד כמעט בלתי ניתן לערעור.
קופרניקוס, כומר ופוסק פולני, למד מתמטיקה ואסטרונומיה באיטליה. כבר ב־1514 כתב טקסט קצר שהציג את רעיון המודל ההליוצנטרי. לאחר שנים של חישובים ושל עידוד מצד מתמטיקאים כמו גיאורג רטיקוס, פרסם קופרניקוס ב־1543 את עבודתו המלאה. הספר הוצג במבנה זהיר; הקדמה של אוסיאנדר הציעה לראות את המודל כהשערה חישובית ולא כאמת דתית מוחלטת. הפרסום עורר תמיהה ופולמוס, והכנסייה גינתה חלק מהגידושים.
יוהאנס קפלר השתמש בתצפיות המדויקות של טיכו ברהה כדי לנסח חוקים שיוחסו לתנועת כוכבי הלכת. קפלר גילה שהמסלולים הם אליפסות (אליפסה = צורה אובלית, כמו עיגול משכוּת), והשלים שלושה חוקים עיקריים: 1) כוכבי הלכת נעים במסלולים אליפטיים והשמש נמצאת באחד המוקדים; 2) כוכב־לכת עובר שטחים שווים בזמנים שווים, כלומר הוא נעה מהר יותר כשהוא קרוב לשמש; 3) יש יחס מתמטי בין זמן המחזור של כוכב־לכת לממדי מסלולו. חוקי קפלר ביטלו את הרעיון שהשמיים מושלמים ומעגליים.
גלילאו השתמש בטלסקופ (מכשיר שמגדיל עצמים רחוקים) ושיפר אותו. הוא גילה בין השאר את ירחי צדק, ראיה שתמכה במודל שבו לא כל הדברים מסתובבים סביב הארץ. גלילאו כתב באופן נגיש, קידם ניסוח ניסויי וטען לפירושים אלגוריים של כתבי הקודש. ההתנגדות החריפה של הכנסייה הובילה למשפטו ולמעצר בית.
ניוטון גיבש במאה ה־17 את חוקי התנועה וחוק המשיכה האוניברסלי. בספרו "הפרינקיפיה" (1687) הסביר כיצד כוח הכבידה מסביר את חוקי קפלר ותנועת הכוכבים. עבודתו העניקה בסיס פיזיקלי למודל ההליוצנטרי והפכה אותו להשקפת עולם מדעית.
המהפכה הקופרניקאית היתה חלק מרכזי במהפכה המדעית. היא ערערה את מעמדה הסמכותי של הכנסייה וסייעה להפריד בין הסבר דתי להסבר מדעי. מעבר לכך, היא שינתה את ההבנה של מקומו של האדם ביקום: כדור הארץ הפך להיות פלנטה אחת מתוך רבות. לבסוף, שינוי זה הניע פיתוחים במדעים שונים, אסטרונומיה, פיזיקה, קוסמולוגיה ואף פילוסופיה.
המהפכה עוררה עימות בין דת ומדע. חלק מהמנהיגים הדתיים ראו בה כפירה, בעיקר כשהיא נגעה לפרשנות מילולית של כתבי הקודש. מצד החוקרים נוהלה טקטיקה זהירה: חלק הדגישו שמדובר בתיאוריה מתמטית לניבוי, אחרים דחקו בקיום המציאותי שלה.
בהמשך התפתחו תאוריות על מוצא מערכת השמש והיקום, למשל רעיונות של קאנט והניסיונות להסביר היווצרות כוכבים וכוכבי־לכת כחלק מתהליכים טבעיים. עם הזמן נוצרו מסגרות להסבר גלקסיות, נוקליאוסינתזה (מיוצר יסודות כבדים בכוכבים) ותיאוריית המפץ הגדול.
המהפכה המדעית החלישה את ההבחנה הישנה בין עולם על־ירחי מושלם לעולם תת־ירחי של חומר ושינוי. רעיונות חדשים פינתוּו להסברים טבעיים במקום להסברים טלאולוגיים־דתיים.
המקום של האדם הוצב בצורה פחות מרכזית. הארץ הופיעה ככוכב בין רבים. בהקשר זה הובלט גם צורת ההיסטוריה: תקופות ארוכות של שינוי, מקריות ותהליכים טבעיים שגם הם משפיעים על התפתחות החיים.
המודל המדעי החדש צמצם את ההסברים הטלאולוגיים (תכליתיים). במקום להסביר אירועים לפי תכלית ניתנו להם הסברים המבוססים על חוקים טבעיים ואקראיות.
המהפכה הדגישה שהחושים לא תמיד משקפים נכונה את המציאות. תצפיות זהירות ושימוש בכלים מתמטיים ותצפיתיים הפכו לכלי מרכזי במדע.
מושגים שנהגו להיראות פשוטים ומובנים עברו שינוי רדיקלי. דוגמה לכך היא רעיון סיבוב הארץ, שכיום נתפס מובן אך אז נראה כאבסורד.
מאוחר יותר השתמשו פילוסופים כמו קאנט בתיאור המהפכה הקופרניקאית כאנלוגיה לשינויים בתיאוריה של הידע. מאז הפך המושג לסמל לשינוי פרדיגמטי גדול.
לפני זמן רב חשבו שאדמה היא במרכז היקום. קופרניקוס אמר אחרת. הוא כתב ב־1543 שהארץ סובבת סביב השמש. זה נקרא מודל הליוצנטרי (הליוצנטרי = השמש במרכז).
רבים לאורך ההיסטוריה הסבירו את השמיים בעזרת אלים וסיפורים. היו גם מדענים ביוון שאמרו רעיונות שונים, אבל המודל של תלמי ואריסטו היה הדומיננטי.
קופרניקוס היה כומר ולמד אסטרונומיה. הוא חישב מודל שבו השמש במרכז. הספר שלו עורר דיון גדול.
קפלר מצא שהמסלולים של כוכבי הלכת הם אליפסות (אליפסה = צורה אובלית, כמו ביצה). הוא גם כתב שלושה חוקים שמסבירים איך כוכבים נעים.
גלילאו השתמש בטלסקופ (מכשיר שמקרב עצמים רחוקים). הוא גילה ירחים שמסתובבים סביב צדק. זה הראה שלא הכל מסתובב סביב הארץ.
ניוטון הראה שחוק המשיכה (כוח שמושך גופים זה אל זה) מסביר מדוע כוכבים וכוכבי לכת נשארים במסלולם.
הרעיון ששמש היא לא מרכז היקום שינה את הדרך שבה אנשים ראו את עצמם. המדע התחיל לתת הסברים טבעיים במקום הסברים על־חושיים. זה שינה את ההיסטוריה והמדע.
תגובות גולשים