המודל של קאס

המודל של קאס היא תאוריה משנת 1979 של הפסיכולוגית ויוויאן קאס. המודל מתאר כיצד אנשים הומוסקסואלים ולסביות במערב בונים זהות מינית וחברתית. המודל לא נועד להסביר את הגורמים להומוסקסואליות (אֶטִיוֹלוֹגְיָה, משמעות: מה הגורם להופעת הנטייה), אלא את תהליך גיבוש הזהות.

קאס בנתה את מודלה על בסיס עבודתה הקלינית עם הומואים ולסביות. אף על פי שהוצג בשנות ה-70, חוקרים רבים עדיין מוצאים בו תיאור שימושי להתפתחות זהות מינית, והוא השפיע על התאוריה הקווירית.

המודל כולל שישה שלבים. בתחילת התהליך האדם תופס עצמו כהטרוסקסואלי לפי המשולש התרבותי: מין ביולוגי, תפקידי מגדר, ונטייה מינית. בשלב כלשהו בחיים יש שינוי: אצל חלק זה קורה בילדות, אצל אחרים בגיל ההתבגרות, או מאוחר יותר. אנשים נוקטים אסטרטגיות שונות כדי להתמודד; אם האסטרטגיות עובדות הם נשארים בשלב, ואם לא, הם מתקדמים לשלב הבא.

האדם מבחין שמשהו בו שונה. מידע על הומוסקסואליות נעשה רלוונטי עבורו, וזה מבלבל אותו. הוא מתחיל לתייג רגשות והתנהגויות כאפשריים כהומוסקסואליים, אך עדיין חש עצמו כהטרוסקסואל. כדי להתמודד הוא נוקט אסטרטגיות שונות.

האדם מזהה רגשות כאמתיים, אבל מגדיר אותם כלא רצויים. כך הוא נמנע מקבלה.

כדי לא לשייך לעצמו את המשמעות, האדם מנסה להסביר את ההתנהגות בהקשר תמים. לדוגמה, קרבה אינטימית בין גברים בצבא או בכלא יכולה להתפרש כחברות ולא כסקס. אצל נשים, לעיתים קבלה חברתית של קרבה רגשית עושה שינוי רק כשהיא מלווה במגע מיני אמיתי.

אדם יכול גם להסביר לעצמו: "רק התנסיתי", "הייתי שיכור/ה", או "זו הייתה טעות". אם ההכחשה עובדת, הוא לא לוקח אחריות; אך חלומות ורגשות תמיד יכולים להופיע, ולגרום לאשמה.

כאשר האדם מקבל שאולי הוא להט"ב, הוא מחפש מידע בספרות, בשיחה או בטיפול. אסטרטגיה זו מובילה לשלב ב'.

האדם בוחן את המשמעות החברתית של היותו להט"ב. קשה לו לוותר על הנורמות החברתיות שמצפות לנישואים ומשפחה. כמו באובדן, חשוב לדבר ולעבד את ההרגשה הזו. מרחק גאוגרפי או רקע דתי מחמירים את תחושת הבדידות.

קאס מציעה שלוש תגובות נפוצות: הפחתת חשיבות ההטרוסקסואליות, קבלת הנטייה אך דחיית התווית, או קבלה והתעלמות מוצלחת שמגבילה חשיפה.

הפרט מקבל את האפשרות שהוא הומוסקסואל, ומכיר בצרכיו המיניים והרגשיים. הוא מחפש קשרים עם הומואים ולסביות אחרים. איכות הקשרים בקהילה ההומו/לסבית חשובה מאוד: קשרים חיוביים מחזקים זהות בריאה; קשרים שליליים עלולים לפגוע.

אם הקשרים חיוביים, האדם יתפתח לשלב ד'. אם הם שליליים או מוגבלים, הוא עלול להישאר תקוע.

האדם מקבל את היותו הומוסקסואל/לסבית. יחסם של אחרים משמעותיים משפיע: אם הם מקבלים את זה רק בחיים הפרטיים, האדם עשוי ליישם אסטרטגיית "מעבר" (Passing), להיראות כהטרוסקסואל בסביבה. אם התמיכה מלאה, הוא נמשך לשלב ה'.

האדם רואה בנטייתו דבר לגיטימי. הוא חש כעס על חוסר הסובלנות ולעיתים על הומופוביה. תחושת שייכות לקהילה גדלה, והוא עשוי לעסוק בפעילות חברתית או פוליטית. חשיפת הנטייה נעשית יותר פתוחה. תגובות שליליות מחזירות אותו לעמדה של ניכור.

הזהות ההומוסקסואלית משתלבת עם שאר מרכיבי הזהות. האדם מכיר בכך שיש גם הטרוסקסואלים תומכים. הכעס פחות מרכזי. התפתחות הזהות המינית נחשבת כהושלמה.

המודל של קאס הוא רעיון משנת 1979 של הפסיכולוגית ויוויאן קאס. הוא מסביר בשלבים איך אנשים מגלים ומקבלים שהם הומוסקסואלים או לסביות.

קאס בנתה את המודל אחרי שנים של עבודה קלינית. המודל מתאר תהליך שמשתנה מאדם לאדם.

המודל כולל שישה שלבים. בתחילה האדם חושב שהוא הטרוסקסואלי. בשלב מסוים הוא מרגיש שמשהו שונה. זה יכול לקרות בילדות, בגיל הנעורים, או אחר כך.

האדם מתחיל להבין שיש לו רגשות מיוחדים כלפי אנשים מאותו מין. זה מבלבל אותו. הוא מנסה להסביר את זה לעצמו בדרכים שונות.

אדם יכול להחליט שהרגשות לא רצויים. הוא אומר לעצמו שזה היה רק נסיון או טעות.

בנוסף הוא יכול לחפש ספרים או לשוחח עם אנשים כדי להבין יותר.

האדם חושב על משמעות העניין בחיים: משפחה, חברים והחברה. לפעמים הוא מרגיש בודד אם אין סביבו אנשים דומים.

האדם מקבל שיש לו צרכים רגשיים ומחפש חברים מהקהילה. קשרים טובים עוזרים לו להרגיש טוב יותר.

הוא מקבל שהוא הומוסקסואל או לסבית. אם הסביבה מקבלת, הוא יכול להיות פתוח יותר. אם לא, הוא עלול להסתיר זאת.

האדם גאה בזהותו ורואה אותה כחלק נורמלי ממנו. הוא עשוי להצטרף לקהילה ולעזור לשנות דברים בחברה.

בסוף הוא משליב את הזהות המינית עם שאר חלקיו. הוא יכול להיות חבר גם להומואים וגם להטרוסקסואלים. תהליך זה נחשב מושלם.