המון

המון הוא בדרך היומיומית כמות גדולה של אנשים.

בהגדרה הסוציולוגית המון הוא ציבור גדול שבו הפרט איננו מרגיש שהוא קובע או אחראי על ההתנהגות הכוללת. לדוגמה, במעשה לינץ' (מעשה אלים שנעשה בידי קבוצה) לא חייב כל פרט להשתתף כדי שהאירוע יקרה. יחד עם זאת, חבר המון יכול להיות מזוהה גם עם פעילויות לא־אלימות, כמו תהלוכה פוליטית או תפילה המונית.

מערכות חברתיות נחלקות למערכות המוניות ולא־המוניות. מערכות לא־המוניות מכילות תת־מערכות רבות שמאפשרות לפרט לקחת אחריות ולעצב את ההתנהלות. מערכות המוניות אינן מתחלקות כך, או שהתת־יחידות אינן מאפשרות שליטה פרטנית. למשל, מפלגה עם סניפים דמוקרטיים פעילים היא לא־המונית. לעומת זאת, מפלגת שלד עם הנהגה מצומצמת וגופים פסיביים היא דוגמה למערכת המונית. בארגונים בירוקרטיים קיים נטייה חזקה להתנהלות המונית.

כאשר הפרט אינו אחראי על התנהגות הציבור, הוא פחות מבקר אותה. מצב זה יוצר דפוסים חברתיים ייחודיים למון. הפרט עלול להכיל ביקורת אישית אך לא לממש אותה בפועל.

במקרים רבים קיימים גורמים שמנווטים את ההמון לטובתם. פוליטיקאים, למשל, עשויים להגביר את ההמוניות כדי לצמצם את הביקורת הציבורית ולשלוט ביתר קלות. לעומת זאת, לעתים מנהיגים אינם שולטים לגמרי בהמון. זה קורה כשההמון מפתח יעדים משלו. יעדים אלו לרוב משקפים צרכים אישיים, אך הם עלולים להכיל עיוותים. לדוגמה, פרטים המבקשים ביטחון עלולים לפתח תוקפנות מיותרת במסגרת המונית, במקום פתרונות רציונליים.

התנהגות המונית מזינה את עצמה דרך חוקים, נורמות ודרישות חברתיות. כשהפרט אינו אחראי על קביעת הכללים, הוא נוטה לקבל אותם בלי לשאול. ציות כזה מחזק את הכללים עבורו ועבור אחרים. אחד המנגנונים המרכזיים הוא הגבה המעגלית: אנשים מגיבים זה לזה ומחזקים את ההתנהגות המשותפת.

להמון יש כוח פסיכולוגי סוחף. תחושת הסחיפה מחזקת את הפסיביות של הפרט ומגבירה את ההמוניות. פרטים מצטרפים במהירות לדפוס ההמוני בתהליך שנקרא גרירה. מצד שני, היחלשות ההמון יכולה להוביל להחלשות עצמית ולהפחתת ההשפעה.

התנהגות המונית מתחזקת ככל שהפרטים דומים זה לזה. לדוגמה, בני אותו גיל או עיסוק יגיבו בדומה, וההמוניות תגבר. יש לייחס יחס הפוך בין המון לדמוקרטיה. דמוקרטיה דורשת מהפרט לקחת אחריות על החברה. לכן מערכות דמוקרטיות מחולקות לתת־מערכות דמוקרטיות.

מצבים קיצוניים, משברים ושינויים מהירים מעודדים התנהגות המונית. בנוסף, צרכים שלא מקבלים מענה במערכות הלא־המוניות מחזקים את ההמוניות. דוגמה לכך היא עולם האופנה: מעצבים יכולים לקבוע כללי לבוש שמנחים המון של אנשים.

התנהגות מונית נראית בגלוי ובסמוי. ביטויים גלויים הם תהלוכות וקהל בהופעה. ביטויים סמויים כוללים פולקלור ודפוסי צריכה.

המון גלוי הוא קהל גדול שמתכנס במקום מסוים וצועד לפי דפוס משותף. קהל יכול להיות אדיש, כמו צופים בקונצרט, או פעיל, כמו מפגינים. התנהגות פעילה קיצונית ואלימה מכונה אספסוף. התרגשות המון מדבקת: נוכחות אנשים רבים יוצרת ריגוש חזק.

ככל שהפרטים בהמון דומים זה לזה, כך ההשפעה תהיה חזקה יותר. המון גלוי מזרז תהליכים חברתיים ויכול להעניק כוח רגעי עצום. היסטורית, המון שיחק תפקיד במהפכות ובמאבקים עממיים. בשל הסיכון לשחיקה בסדר, שלטונות רבים מנסים למנוע התכנסויות רחבות.

התקשורת והטלוויזיה יכולות ליצור המון גלוי גם בלי קשר פיזי בין החברים. לרוב המון גלוי אינו ספונטני לגמרי; הוא מאורגן במידה מסוימת על ידי קבוצות, מארגנים או מוסדות.

המון סמוי מתפתח לאורך זמן. אנשים פועלים בדומה בגלל נסיבות דומות. כללים ונורמות שנקלטו ללא עיצוב מכוון מכתיבים פעולות רבות בחברה. הרכיבים הרשמיים הם מנהגים דתיים, שוק העבודה ומבנה פוליטי. הרכיבים הבלתי־פורמליים הם אופנה ונורמות צריכה.

הקשר בין הכלים החברתיים והתנהגות המונית הוא מורכב. חינוך, תקשורת ואמנות מעצבים ומושפעים מההמון. אמנים נאלצים לעתים להתאים את עצמם לאמונות ההמון כדי לשמור על קהל. גם תקשורת המונים מסייעת לקיבוע דפוסים המוניים. בתרבות נוצרת גם תקשורת לא־פורמלית, כמו פולקלור ושמועות.

הוגים ופילוסופים רבים הביעו ביקורת על ההמון. לדוגמה, סוקרטס וניטשה הביעו הסתייגות מאמינות יתר בדעת הציבור.

בתקופה המודרנית תופעת ההמון רחבה בחברות רבות, הודות לגורמים הבאים:

המון הוא קהל גדול של אנשים.

בהגדרה חברתית המון הוא קבוצה שבה כל אחד לא מרגיש אחראי להתנהגות הכללית. לפעמים המון עושה דברים טובים, כמו תפילה משותפת. לפעמים הוא יכול לכלול מעשים רעים, כמו לינץ' (מעשה אלים).

כאשר אנשים מרגישים לא אחראים, הם לא בודקים את המעשים שלהם. זה יוצר דפוסים מיוחדים שחוזרים על עצמם.

אנשים או קבוצות יכולים לכוון את ההמון לטובתם. פוליטיקאים ופרסומאים מנסים לפעמים לעשות זאת. לעיתים ההמון פועל בעיוות, כמו להתפרץ לתוקפנות כי הוא מחפש ביטחון.

ההמון נתמך על ידי חוקים ונורמות חברתיות. אנשים משפיעים זה על זה. זה נקרא הגבה מעגלית: כולם מגיבים לכל אחד.

ההמון גם מושך אנשים חדשים בתהליך שנקרא גרירה. בדרך זו מוזרמים אנשים להתנהגות קהלית.

ככל שאנשים דומים זה לזה, ההמוניות חזקה יותר. דמוקרטיה דורשת שאנשים ייקחו אחריות. כשמערכות לא נותנות מענה לצרכים, ההמון גדל.

המון גלוי הוא כשרואים את הקהל במקום אחד. הוא יכול להיות שקט, כמו צופים בקונצרט. או פעיל, כמו מפגינים. כאשר הוא אלים קוראים לו אספסוף.

ההמון יכול לגרום לשינויים גדולים בזמן קצר. בעבר מהפכות נעשו בעזרת המון.

המון סמוי הוא התנהגות שמתרחשת בהדרגה. כללים ונורמות שנוצרו משפיעים על התנהגות אנשים לאורך זמן. זה כולל אופנה, צריכה וסיפורים שעוברים מפה לאוזן.

החינוך והתקשורת משפיעים על ההמון ומושפעים ממנו גם הם.

בתקופה המודרנית התופעה רחבה בחברות רבות.