המוסדות הלאומיים הם ארגונים שהקימה התנועה הציונית בירושלים לפני קום המדינה. הם נועדו לשמש תשתית למדינה ולעשות פעולות מדיניות לקידום הציונות.
תפקידם השתנה אחרי הקמת המדינה, אבל הם המשיכו לפעול ולהשפיע.
בהם נכללו גופים מרכזיים כמו ההסתדרות הציונית (הארגון המדיני של התנועה הציונית), הסוכנות היהודית (הגוף הביצועי שניהל פעולות במקום), אספת הנבחרים, הוועד הלאומי והחברה הדתית, הרבנות הראשית, שטיפלה בענייני דת כגון בתי כנסת, שחיטה וקבורה.
בתחילת הדרך ייצגה ההסתדרות הציונית את היישוב היהודי מול השלטון העות'מאני ואחר כך מול שלטון המנדט הבריטי (השלטון הבריטי בארץ בזמן ההשלטה). ב-1929 העבירה ההסתדרות את הפעילות הביצועית לסוכנות היהודית, והשארה כמקבעת מדיניות.
לפני כינון האספה הלאומית, מרבית הפעילות הארגונית נעשתה על ידי ההנהלה הציונית. המרכז העיקרי היה בלונדון, שם עבדו ויצמן ואחרים. בירושלים היה מרכז חלש יותר, שבו פעלו נציגים וקשרו עם ממשלת המנדט, תמיד תחת הנחיות המרכז בלונדון.
למרות שתפקודם היה מותנה בהרשאות בריטיות, המוסדות הללו חישלו תחושת ריבונות מדומה. הם יצרו בסיס משותף ליישוב, גם כשהיו חילוקי דעות אידאולוגיים רבים.
המוסדות הלאומיים הם ארגונים שהתנועה הציונית הקימה בירושלים לפני שקמה המדינה. ארגונים = קבוצות של אנשים שעובדים יחד.
הם נועדו להכין את הדרך למדינה ולעזור לקהילה היהודית.
בין הארגונים היו ההסתדרות הציונית, והסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית = גוף שעשה את העבודה בשטח.
הרבנות הראשית טיפלה בעניינים דתיים. דתיים = דברים שקשורים לאמונה. היא דאגה לבית כנסת, לאוכל כשר ולקבורה.
לקראת קום המדינה רוב הפעילות נוהלה גם מלונדון. שם עבדו מנהיגים כמו ויצמן. בירושלים ישבו נציגים שפנו לשלטון הבריטי.
הבריטים היו השליטים בארץ אז. העבודה של המוסדות הזו דרשה אישורים מהם.
גם אם הם חיו תחת שלטון זר, המוסדות נתנו לאנשים תחושה של מדינה. זה איפשר לעם לעבוד ביחד, גם כשהיו חילוקי דעות.
תגובות גולשים