המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו

ב-22 בספטמבר 1866 הגיעה ליפו קבוצת מתיישבים מורמונים (מורמונים, נוצרים מארצות הברית) בת 157 איש ממדינת מיין. בראש הקבוצה עמד ג'ורג' אדמס. הם קיוו שההתיישבות תסייע לשיבת היהודים לארץ-ישראל, לפי אמונתם.


אדמס וסייר של הקהילה בחרו פרדס על גבעה צפונית לחומות יפו למקום ההתיישבות. סגן הקונסול האמריקני הרמן לוונטל קיבל אותם בנמל, אך לא הצליח להשיג פירמן (פירמן, רישיון עות'מאני) לרשום את הקרקע לשמות זרים. בהמשך רכש לוונטל חלקה סמוכה, שרשומה בשמו של נתין עות'מאני, וזהו למעשה המיקום של המושבה היום.


המתיישבים הקימו במהירות עשרה בתים ובית-עם עד סוף אוקטובר 1866. הבתים היו מעץ, בדרך-כלל שתי קומות בסגנון קוטג' צפוני. אחד הבניינים הבולטים היה "מלון גראנד הוטל" של האחים דריסקו (כיום מלון ירושלים, אאורבך 6).


המתיישבים נתקלו בקשיים ביורוקרטיים, מחסור בקציר וסכסוכים פנימיים. חלקם שבו לארצותיהם כבר ב-1867, 1868. המחנה הזמני הוקם על קברי נפגעי מגפת כולרה מקודמתה, ולכן רבים חלו; תשעה מתו, כולל שישה ילדים. כמה תושבים נשארו עוד זמן קצר, כמו רולה פלויד והרברט קלארק.


הבתים הוקמו לפי דגם בתי צפון-ארה"ב. בדרך-כלל היו ארבעה חדרים ותוספות מרפסת. העצים לבנייה נשלחו מצפון-מזרח ארצות הברית.


דגימות עץ שנלקחו משלושה בתים גילו שימוש בעצים ממשפחת האורנים (ארזית, אורן לבן, צוגה) ובמשפחת האלונים (אשור).


בשנות ה-70 של המאה ה-19 קנו אנשי הכת הטמפלרית (קבוצה נוצרית גרמנית) את הבתים הנטושים. ארנסט הרדג רכש ב-1870 את ה"מלון גראנד הוטל" והפך אותו ל"מלון ירושלים" מפואר. הטמפלרים חיזקו והחליפו בתים מעץ לאבן. הם הקימו גם בית חולים, בית מרקחת, מנסרה, בית בד וטחנת קמח בקיטור.


המושבה הפכה למוקד תיירות וסחר. ב-1895 הברון פלטון פון אוסטינוב שיפץ את בית העם והקים בו את "מלון הפארק". ב-1898 ביקר הקיסר הגרמני וילהלם השני והוסטה פמלייתו במלונות המושבה.


כנסיית עמנואל הוקמה ברחוב בר הופמן 15 והושלמה ב-1904. הפעמון לתרומת הקיסר וילהלם השני. בנייתה נעשתה בתכנון ארנסט פוגט ופאול גרוט.


המושבה המשיכה לפרוח עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. אז גורשו תושביה הגרמנים על ידי הבריטים. הבתים ננטשו, ובהמשך הועברו למדינת ישראל כחלק מהסכם השילומים עם גרמניה המערבית. בעשור הראשון של המאה ה-21 החלו עבודות שימור ושיקום.


בתי המושבה נמשכים ברחוב אאורבך ובר הופמן. רבים מהם שוקמו וחלקם שורדים במבנים ששוקמו.


בשנת 1903 הקימו הגרמנים שכונה סמוכה שנקראה ולהאלה. שם פעלה גם בית חרושת בשם ואגנר. במלחמת העולם הראשונה הוכן שם ציוד ונפגע בית החרושת בהפגזה ב-1915. במלחמת העולם השנייה הוצאו הגרמנים משכונה זו והבריטים השתמשו בבתים. חלק מהמבנים נשארו בשימוש עד שנות ה-2000.

ב-1866 הגיעו ליפו 157 אנשים מארצות הברית. הם היו מורמונים (מורמונים - נוצרים מארה"ב). הם רצו לבנות מקום מגורים חדש.


הם חיפשו שדה יפה ליד יפו וקיוו לקנות אותו. הקונסול לא הצליח לקבל פירמן (פירמן - רישיון מהממשלה העות'מאנית), אבל קנו חלקה סמוכה.


עד סוף 1866 בנו שם עשרה בתים. הבתים היו מעץ ושמרו על מראה של בתים מצפון אמריקה. אחד הבניינים היה "מלון גראנד הוטל".


כמה אנשים חלו אחרי שהמחנה הוקם על מקום שבו נפטרו אנשים קודמים ממחלה. חלק מהמהגרים חזרו לארצותיהם ב-1867, 1868. נשארו כמה אנשים בודדים עוד זמן מה.


הבתים היו שתי קומות. רבים הוסיפו מרפסות כדי לראות את הנוף.


בדקו את העצים שמהם בנו את הבתים. מצאו ארזית, אורן לבן, צוגה ועץ בשם אשור.


לאחר מכן הגיעו גרמנים בשם הטמפלרים (קבוצה דתית מגרמניה). הם קנו ושיפצו את הבתים. הם בנו בית חולים, בית מרקחת ומלונות.


הם בנו גם את כנסיית עמנואל. הכנסייה הושלמה ב-1904. הפעמון שלה תורם הקיסר הגרמני.


במלחמת העולם השנייה גורשו הגרמנים מהאזור. הבתים ננטשו. מאוחר יותר החלו לשקם חלק מהמקומות.


ב-1903 נוסדה שכונה גרמנית נוספת בשם ולהאלה. שם היו גם בתי חרושת. חלק מהבתים שם היו בשימוש גם במאה ה-20.