המחתרת היהודית

המחתרת היהודית פעלה בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80. קבוצות מהימין הרדיקלי ביצעו פיגועים נגד פלסטינים. בחברון הם ירו וזרקו רימונים, והרגו שלושה אזרחים ופצעו עשרות. חברי המחתרת גם הניחו מטעני חבלה (מכשיר מתפוצץ) שפצעו קשות שלושה ראשי ערים פלסטינים; שניים איבדו רגליים וחבלן, מומחה לפירוק פצצות, שהתקרב למטען נותר עיוור.

לא הייתה הנהגה אחת ברורה. כמה חברים ידעו על פעולות של אחרים, אבל רבים לא הכירו את כל התוכניות. המניעים היו שונים: חלק רצו לפגוע בראשי הערים שלדבריהם אחראים לטרור, אחרים שאפו לפוצץ את כיפת הסלע מתוך אמונה דתית שזאת תקרב גאולה.
חלק מהפעילים קיבלו השראה מרעיונות של שבתי בן דב ומהוגים דתיים אחרים. מובילי ציבור דתי-לאומי רבים התנגדו להם וביקרו את פעילותם.

הקבוצה נולדה בחלקה כתוצאה מהרגשת חוסר ביטחון בקרב מתנחלים אחרי רצח בחינות, ובייחוד אחרי הפיגוע בבית הדסה ב-2 במאי 1980. אחרי פיגוע זה גירשה הממשלה כמה אישים פלסטינים, ובקרב מתנחלים החלו להתארגן צעדים תקפיים כנגד מנהיגים פלסטיניים.

ב-2 ביוני 1980 חברי המחתרת התקיפו שלושה ראשי עיריות. שניים נפגעו קשה ואיבדו רגליים. בפיצוץ נוסף חבלן משמר הגבול עוּוּר. ב-26 ביולי 1983 הם תקפו את המכללה האיסלאמית בחברון. שם נהרגו שלושה סטודנטים ונפצעו כ-30 אחרים. חלק מהם תכננו גם לפוצץ את כיפת הסלע, אך תכניות אלה לא יצאו לפועל.
דיווחים תקשורתיים ציינו גם קשרים אפשריים עם תורמים נוצרים בארצות הברית, שלכאורה תמכו ברעיון של הקמת בית המקדש במקומה של כיפת הסלע.

השב"כ (שירות הביטחון הכללי) חקר את הקבוצה. אחד המסלולים שהובילו לחשיפה עבר דרך דוד בארי, שהכיר כמה מהחברים. ב-27 באפריל 1984 ניסו חברי הקבוצה להטמין פצצות מתחת לחמישה אוטובוסים במזרח ירושלים. כוחות הביטחון עצרו את המניחים, נטרלו את המטענים, ובימים שאחר כך נעצרו עוד חברים. בסופו של דבר נעצרו כ-28 איש, ולאחר מכן הוגשו כתבי אישום לעוד אנשים.

נגד 29 אנשים הוגשו כתבי אישום. 15 הורשעו. שלושה מהם נידונו למאסר עולם, ועדת משפטים גזרה על השאר עונשי מאסר קצרים יותר. חלקם הסכימו להסדרי טיעון, וחלקים ערערו על גזרי הדין. חלק מהעונשים הוקלו בערעורים או באמצעות שינויים משפטיים.

נוצר לובי ציבורי גדול שקידם את שחרור העצורים. כ-300,000 אזרחים חתמו על עצומה בעד שחרורם. לאחר חילופי שבויים ועם לחץ פוליטי, הוקלו עונשיהם של רבים מהאסירים. הנשיא קצב את עונשם של אסירי עולם שלוש פעמים. רוב האסירים שוחררו בתוך שנים ספורות; חלקם שוחררו רשמית עד סוף 1990 אחרי קיצוצים וניכויים בעונשים.

המחתרת היהודית הייתה קבוצה חשאית שפעלה בשנות ה-80. הם פגעו באנשים ובמקומות של פלסטינים. כמה אנשים נפצעו וקמה היסטריה גדולה.

לא הייתה להם מנהיגות אחת. חלק מהאנשים חשבו אחרת על מה שצריך לעשות.

הקבוצה נוצרה אחרי פיגועים שכוונו כלפי מתנחלים. רבים כעסו וחלקם החליטו לפעול באופן אלים.

הם הניחו מטעני חבלה (מכשיר מתפוצץ). חלק מהמטענים פגעו בראשי ערים פלסטינים. בשני מקרים אנשים איבדו רגליים. מחבל־מומחה שניסה לפרק מטען נותר עיוור. הם גם תקפו מוסד בחברון, שם נהרגו ונפצעו סטודנטים.
מישהו בדיווח אמר שקבוצות בחו"ל תמכו בהם בכסף. תכניות אחרות, כמו לפוצץ כיפת הסלע, לא נעשו בסוף.

השב"כ (המשטרה לביטחון הפנימי) חקר והשתמש באדם שגילה שמות. ב-1984 הם ניסו להניח פצצות באוטובוסים. כוחות הביטחון עצרו רבים מהם וניטרלו את הפצצות.

29 אנשים הואשמו בבית משפט. 15 הורשעו. שלושה קיבלו עונש חמור מאד (מאסר עולם). רבים נשלחו לכלא שנים אחדות.

הרבה אזרחים רצו שישחררו את העצורים. עכשיו הם שוחררו אחרי כמה שנים בכלא. כמה נשארו בכלא זמן רב יותר מכל היתר.