המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה

המלחמה ניהלה בין ממלכת איטליה לאימפריה האתיופית בין 17 בספטמבר 1895 ל-1 במרץ 1896. ניסיונה של איטליה להפוך את אתיופיה למדינת חסות נכשל. זו דוגמה בולטת להתנגדות מוצלחת לפלישה קולוניאלית באפריקה.

ב-1889 הסתיים שלטון יוהנס הרביעי, ומנליק השני הכריז על עצמו כקיסר אתיופיה. בתחילת שלטונו העביר מנליק לאיטליה שטחים לחופי הים האדום תמורת הכרה ותמיכה. הצדדים חתמו על הסכם אוצ'ילי (Wuchale), אך הגרסאות בשפות השונות לא תאמו. בגרסה האיטלקית נכתב שאתיופיה הופכת לחסות איטליה, בעוד שבגרסה האמהרית נכתב שענייני חוץ יטופלו דרך איטליה רק מבחירה.
מנליק טען שלא חתם על שינויי החוזה, והמתח הדיפלומטי גדל. איטליה בחרה בפתרון צבאי כדי לאכוף את טענותיה.

בתחילת 1894 האיטלקים החלו להרחיב את נוכחותם מאריתריאה לעבר תיגראי. הם ציפו שתמיכה פנימית תחליש את מנליק, אבל רבים מהמנהיגים המקומיים עמדו לצדו. מנליק בילה שנים בבניין מדינה, ברכישת נשק מודרני ובגיוס כוחות.
בדצמבר 1894 פרץ מרד מקומי באקלת גוזאי. האיטלקים דיכאו את המרד וכבשו את עדווה. בהמשך התרחש קרב באמבה אלגי ב-8 בדצמבר 1895, שבו כוחות אתיופיים כבשו עמדות איטלקיות והכריעו חלק מהכוח.
מנליק גייס את צבאו במרכז אתיופיה וקיבל גם כמה עשרות יועצים ומתנדבים מרוסיה. הוא הקיף את העיר מקלה והצליח להסתדר באופן טקטי מול כוחות איטלקיים מפוזרים.

ב-1 במרץ 1896 נערך קרב עדווה, ההכרעה במלחמה. הקרב התקיים באזור הררי צפונית לעדווה. האיטלקים היו רשמית כ-19,212 לוחמים על הנייר, כולל כ-10,749 אסקרי. אסקרי הם חיילים מקומיים, אריתראים, ששירתו תחת הפיקוד האיטלקי.
באדווה השתתפו בפועל כ-14,500 חיילים איטלקיים מול כוחות אתיופיים המוערכים בכ-100,000. האיטלקים תכננו מתקפת פתע בבוקר, אך המהלך נכשל. הרגל הדתי של האתיופים, שהקיים מיסה ביום ראשון בבוקר, פגם בהפתעה.
היועצים הרוסיים הציעו למנליק להקטין את המרחק מהאיטלקים. כך נחלשו יתרונות הארטילריה והאיטלקים הותקפו בגלים של הסתערויות קרובות. בקרב הוכיחה האתיופיה גם יכולת ארגונית ושימוש נכון בעוצמה האנושית.
האיטלקים ספגו אבדות כבדות: כ-4,000 הרוגים, 1,428 פצועים וכ-1,800 שבויים, ועוד כ-2,000 אסקרי שנהרגו או נשבו. האתיופים איבדו בין 4,000 ל-7,000 הרוגים וכ-10,000 פצועים.

תוצאות עדווה היו דרמטיות בפוליטיקה האיטלקית. הממשלה בראשות פרנצ'סקו קריספי קרסה בתוך שבועות. הבריגדיר ברטיארי הואשם והודח, ואיטליה ספגה תבוסה דיפלומטית.
ב-26 באוקטובר 1896 חתם מנליק על אמנת אדיס אבבה, שקבעה גבול עם אריתריאה והכריחה את איטליה להכיר בעצמאות אתיופיה. בהמשך 1897 הגיעו משלחות מצרפת ומבריטניה לאדיס אבבה להכיר בעצמאותה של אתיופיה ולכונן הסכמים חדשים.

המלחמה הייתה בין איטליה לאתיופיה. היא נמשכה מספטמבר 1895 עד מרץ 1896. איטליה רצתה לשלוט באתיופיה. אתיופיה לא הסכימה.

מנליק השני הפך לקיסר אתיופיה ב-1889. הוא נתן לאיטליה חלק מחופי הים כדי לקבל הכרה וסיוע. הם חתמו על הסכם שנקרא אוצ'ילי. הגרסאות של ההסכם לא היו זהות בשפות השונות. האיטלקים אמרו שזה הופך את אתיופיה לחסות שלהם. האמהרים אמרו אחרת.

איטליה החלה לתקוף ב-1894 ואז פרצו קרבות בתיגראי. ב-8 בדצמבר 1895 קרה קרב באמבה אלגי. האתיופים ניצחו שם. מנליק קנה נשק מודרני וגייס חיילים. גם כמה יועצים מרוסיה עזרו לו. בהמשך הוא צר על העיר מקלה.

הקרב החשוב היה בעדווה ב-1 במרץ 1896. האיטלקים היו כמה אלפים. האתיופים היו רבים יותר בהרבה. אסקרי הם חיילים אריתראים ששירתו אצל האיטלקים. האתיופים ניצחו בקרב בעזרת תקיפות קרובות ואיסוף כוחות.
הרבה לוחמים נהרגו בשני הצדדים.

לאחר הניצחון חתם מנליק על אמנה באדיס אבבה ב-26 באוקטובר 1896. האמנה הכירה בעצמאות אתיופיה. איטליה הובסה והממשל בה קרס. ב-1897 גם צרפת ובריטניה קיבלו ואתיופיה כחברה עצמאית יותר.