מנליק השני, קיסר אתיופיה

מֶנֵלִיק הַשֵּׁנִי (נולד סהלה מריים, 17.8.1844, 12.12.1913) היה קיסר אתיופיה בין 1889 ל-1913. כיהן כמנהיג חזק שהרחיב את שטחי המדינה, ביסס שלטון מרכזי והבטיח את עצמאותה מפני כיבוש אירופי.

סהלה מריים נולד בשאווה, כבן הייילה מלאכות, מלך שאווה. אחרי מות אביו נלקח בשבי על ידי הקיסר תוודרוס השני ושירת בחצרו. הוא נשא לאשה את אליטש, בתו של תאודרוס, אך חזר לשאווה לאחר שנמלט. שם קיבל את התואר נגוס (מלך) ושם המלכות מנליק השני.

מנליק טען לזכאות גם לכס הקיסרות בגלל מוצאו משושלת סולומונית עתיקה. אחרי מות הקיסר יוהנס הרביעי ב-1889 התפתח מאבק על ההכתרה. מנליק זכה לתמיכת רוב האצילים והוכתר לקיסר. הוא נישא לטאיתו בטול, אצילה מקומית, ושמר על קשרים משפחתיים חשובים בצפון המדינה.

מנליק שלט במדיניות ריכוזית. הוא חיזק את הסמכות המרכזית מול שליטי המחוזות וביסס שלטון אחיד על שטח גדול יותר מאשר בעבר.

בתחילת היחסים מול איטליה הוסכם על אזורי השפעה, אך במהרה נסתברה גרסה איטלקית שסיפרה שאתיופיה תהיה בשלטון איטליה (ארץ חסות, כלומר מדינה תחת הגנה אך עם הגבלות). מנליק דחה טענה זו. הסכסוך הוביל למלחמה, ובקרב עדווה ב-1 במרץ 1896 ניצח הצבא האתיופי את הכוחות האיטלקיים. בעקבות כך איטליה הכירה בעצמאות אתיופיה לפי הסכם באדיס אבבה.

מנליק חתם הסכמים להשגת נשק ולדיפלומטיה עם מעצמות אירופה. הוא הכריז על אדיס אבבה כבירת המדינה והחל פרויקטים תשתיתיים, ביניהם תחילת מסילת הברזל לאדיס אבבה, ג'יבוטי. עם זאת, ניסיונותיו מודרניזציה לא שיפרו במהירות את חיי רוב העם, שרובו נשאר חקלאי וללא חינוך רחב.

בשנים האחרונות שלטונו הושפע מתקופת מחלה: אחרי שבץ מוחי קשה מסרו סמכויות רבות לקיסרית טאיתו, שהובילה מועצת עוצרים משנת 1890. מנליק נפטר בדצמבר 1913. הוא נקבר, ובנו-נכדו ליג' ייאסו נקבע כיורשו, אך מועצת העוצרים המשיכה לשלוט ולבסוף הכתירה את זאודיתו לקיסרית ב-1916.

מנליק זכה לאהדת הקהילה שבאתיופיה, ביתא ישראל. הוא נתן חופש דת ואף התייחס ברוח של שמירה על מסורותיהם כנגד ניסיונות של מיסיונרים לשנות אותן.

מנליק השני (סהלה מריים) נולד ב-1844 ונפטר ב-1913. הוא היה קיסר אתיופיה משנת 1889 עד 1913.

הוא גדל בשאווה. אביו היה מלך. כשהאב מת, סהלה מריים נכלא אצל הקיסר תוודרוס. לאחר שנמלט הוא חזר לשאווה וקיבל את התואר נגוס (מלך).

לאחר מותו של הקיסר יוהנס הרביעי, נבחר מנליק לקיסר. הוא נישא לטאיתו בטול.

מנליק חיזק את השלטון המרכזי והרחיב מאד את שטח המדינה.

איטליה רצתה שליטה על חלקים מהמדינה. מנליק סירב. בקרב עדווה ב-1896 הוא ניצח את האיטלקים. אחר כך איטליה הכירה שאתיופיה עצמאית.

מנליק הכריז על אדיס אבבה כבירה. הוא התחיל לבנות מסילת רכבת לאזור הים. הרבה אנשים נשארו חקלאים ולא קיבלו חינוך מסודר.

מנליק נתן חופש דת ליהודים שבאתיופיה. הם קראו לו "מלך טוב".