המלחמה האנגלו-עיראקית התנהלה בין בריטניה ובעלות בריתה לבין ממשלת עיראק הפרו-נאצית ובעלי בריתה ממדינות הציר, בין 2 ל-31 במאי 1941. המלחמה החלה בעקבות הפיכה של קצינים שבטיים וימניים שהעלתה לשלטון את רשיד עאלי אל-כילאני, שתבע הורדת הכוחות הבריטיים מהארץ. עיראק הייתה מחויבת לפי ההסכם האנגלו-עיראקי מ-1930 לאפשר בסיסים צבאיים בריטים, והדרישה לסילוק הבריטים הובילה למשבר שהתפתח לעימות צבאי.
לאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה עיראק ממנדט בריטי לממלכה עצמאית שבכל זאת שמרה על קשרים צבאיים וכלכליים חזקים עם בריטניה. בגילוי נפט בשנות העשרים נוצרו אינטרסים כלכליים רבי-עוצמה. בתוך המדינה התפתחו מתחים בין ההנהגה הפרו-בריטית לשורות צבאיות וימניות שהתקרבו לאידאולוגיות פשיסטיות ונאציות. המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, חיזק את הנטייה הפרו-נאצית כאשר הגיע לעיראק בשנת 1939.
ב-2 באפריל 1941 קבוצת קצינים שנקראה "המרובע המוזהב" הכריחה את העוצר עבד אל-אילה להתפטר ותפסה את השלטון. אל-כילאני קיבל תמיכה מגרמניה ואיטליה, ולאחר ההפיכה הניחו המורדים תנאים לגרמנים לקבלת סיוע צבאי ואווירי. הבריטים ראו בכך איום ישיר על מסילות אספקה, שדות תעופה ובסיסים וכן על מקורות נפט חשובים.
הבריטים ניסו תחילה דיפלומטיה, אך כשהמצב התחמם הם הגיבו בהנחתות לכיבוש בצרה ובהגברת הכוחות בחבניה (בסיס חיל האוויר הבריטי). בבסיס חבניה הוכנסו כוחות מזעריים של RAF וחיילים מקומיים בשם "המגויסים האשורים". העיראקים הציבו צבא גדול סביב חבניה והטילו מצור. חיל האוויר הבריטי תקף את הארטילריה ושדות תעופה עיראקיים. בקרבות הראשונים הושמדו רוב מטוסי חיל האוויר העיראקי.
המצור על חבניה נמשך כמה ימים. מטוסי הבריטים הפציצו ועקבו אחר שיירות עיראקיות. לאחר תקיפות אוויריות והפגזות הצליחו המגינים לשבור את המצור, והעיראקים נסוגו. הבריטים העבירו תגבורות ימיות ואוויריות מבצרה וממקורות אחרים, ובמקביל יצא כוח קרקעי זריז (כוח "חב" ו"קינגקול") מארץ ישראל ומממלכת ירדן כדי לחבר בין החבניה לשאר הכוחות.
כוחות בריטיים והודיים התקדמו צפונה לעבר פלוג'ה ורמדי והחלו לדחוק את הכוחות העיראקיים האחורה. לאחר כיבוש פלוג'ה והתקדמות מצד הבריטים הגיעו הכוחות עד פרברי בגדאד בסוף מאי. משטרו של אל-כילאני קרס; הוא והמופתי נמלטו. ב-31 במאי הושג הסכם שביתת נשק, והעוצר עבד אל-אילה חזר לשלטון.
גרמניה ואיטליה סיפקו לעיראק סיוע אווירי וכמה מטוסים וחומרי אספקה, אך עזרתם הייתה מוגבלת ולא שינתה את מהלך הקרבות. גרמניה שלחה טייסות קטנות ולוחמים בודדים, אך לא יכלה להקצות משאבים גדולים בגלל מערכות לחימה חשובות אחרות באותה תקופה.
הבריטים שמרו על שליטה על מסילות אספקה ושדות תעופה במזרח התיכון. לאחר המלחמה נמשכה נוכחות בריטית בבסיסים מסוימים בעיראק, והמדינה הוגבלה בפעילותה הצבאית. המלחמה תרמה גם לפתיחת מסלולים צבאיים לאיראן וסיפקה כיסוי לפלישה הבריטית-סובייטית לשם הבטחת נתיבי אספקה לברית המועצות. בנוסף, במהלך האירועים פרצו מהומות פנימיות בבגדאד שנקראו "הפרהוד", שבהן נפגעו יהודים בעיר. אירועים אלה השפיעו על החברה העיראקית והבינלאומית.
גם ארגונים יהודיים פעלו באזור: יחידה של האצ"ל נשלחה לבצע פעולות חבלה וריגול. מפקד הקבוצה, דוד רזיאל, נהרג בחבניה.
המחלוקת בין צ'רצ'יל לבין הפיקוד הבריטי האזורי על האופן והזמן לפעולה הצביעה על חשיבות המרחב האסטרטגי הזה במלחמה העולמית. בסופו של דבר המערכה בעיראק הייתה קטנה יותר מהמערכות המרכזיות של מלחמת העולם השנייה, אך היא שמרה על נתיבי נפט ואספקה חשובים ובכך תרמה לשימור יכולת הלחימה של בעלות הברית במזרח.
בשנת 1941 התחוללה מלחמה קצרה בין בריטניה לבין חלקים מעיראק. המלחמה החלה אחרי שהצבא בעיראק ערך הפיכה והחליט לגרש את הבריטים מבסיסים שקיימו בארץ.
לפני כן בריטניה שמרה בבסיסים בעיראק על גישה לנפט (נפט = דלק חשוב). בעיראק היו קבוצות שאהדו את גרמניה ואיטליה, ואלה ניסו לעזור.
הבריטים הגנו על בסיס בחבניה. העיראקים טענו שהבריטים צריכים לעזוב והקיפו את הבסיס. הבריטים השתמשו במטוסים כדי להגן על החיילים והאזרחים. אחר כך הגיעו חיילים בריטים מהים ומהאוויר ועזרו לפרוץ את המצור.
בסוף מאי כוחות הבריטים נכנסו לבגדאד. המנהיגים שהובילו את המרד ברחו. הבריטים נשארו בעיראק זמן מה כדי לשמור על דרכי האספקה והנפט.
- גרמניה ואיטליה ניסו לעזור, אבל לא הצליחו לשנות את התוצאה.
- במהלך המלחמה אירעו מהומות בבגדאד שקראו להן "הפרהוד". אנשים רבים נפגעו באירועים אלה.
- יחידות יהודיות קטנות ניסו לסייע לבריטים. המפקד דוד רזיאל נהרג בעת פעולה.
המלחמה הייתה חלק ממאבק גדול יותר שנקרא מלחמת העולם השנייה. היא עזרה לבריטים לשמור על מקורות דלק ודרכי תנועה חשובות באזור.
תגובות גולשים