המסגד הגדול ברמלה

המסגד הגדול (בערבית: אל-ג'אמע אל-כביר), המכונה גם מסגד אל-עומרי, הוא מסגד פעיל השוכן במבנה כנסייה צלבנית בעיר רמלה. הוא נחשב לאחד המסגדים הגדולים במדינת ישראל.

הצלבנים זיהו בטעות את רמלה עם העיר רמה, ולכן הפכו אותה לאתר צליינות חשוב. באמצע המאה ה-12 נבנתה במקום קתדרלה גדולה בסגנון בזיליקה. הקתדרלה כללה אולם תווך ושתי סיטראות; אורך המבנה היה כ-60 מטרים ורוחבו כ-20 מטרים. העמודים שנשאו את הגג עוטרו בכותרות צלבניות קלאסיות. החלק המוגבה של הקתדרלה אורר בשורת חלונות מתחת לקשתות אבן.
בחצר המערבית נשמר שער כניסה צלבני עם שלוש קשתות ושלושה עמודים, רמז לשילוש הקדוש. הכנסייה שימשה את הנוצרים עד 1260, אז הולאמה על ידי הממלוכים לאחר כיבוש בידי ביברס.

הממלוכים ביצעו שינויים להתאמת המבנה למסגד. הם התקינו מינבר, דוכן ייעודי שעליו עומד הדרשן בזמן הדרשה, וגומחת מחראב (mihrab) המצביעה על כיוון התפילה למכה. מעל המשקופים הצפוניים הוצבו שתי כתובות הלל לממלוכים, ממועדות לשנים 666 ו-692 להג'רה (1268 ו-1298). לצדו של המבנה רוצפה חצר גדולה כמקובל במסגדים. הצריח־המואזין נבנה כנראה מוקדם יותר ושופץ בשנת 1314, לפי כתובת ממלוכית מעל הכניסה.

בחצר שוכן קבר שייח' בעל כיפה, המזוהה במסורת המוסלמית עם שהאב א-דין. הוא היה קצין בכיר בצבאו של צלאח א-דין ונפל בקרב קרני חיטין. לשהאב א-דין מיוחס גם מקום זיכרון בנצרת המכונה "מסגד המריבה".

המסגד הגדול ברמלה נקרא גם מסגד אל-עומרי. זהו מסגד פעיל בתוך בניין של כנסייה עתיקה.

במאה ה-12 חשבו שהעיר רמלה היא העיר רמה. בגלל זה בנו שם קתדרלה גדולה. הקתדרלה הייתה בזיליקה עם אולם מרכזי ושתי צדדים. אורכה היה כ-60 מטרים.
בשער המערבי יש שלוש קשתות ושלושה עמודים. זה רמז לשילוש הקדוש. הנוצרים השתמשו בכנסייה עד שנת 1260. אחר כך הממלוכים, בראשות ביברס, הפכו את הכנסייה למסגד.

הממלוכים שיפצו את המבנה והתקינו מינבר, דוכן לתפילה. הם גם עשו מחראב, גומחה שמראה את כיוון התפילה למכה. מעל הכניסה יש כתובות מתארכות לשנים 1268 ו-1298. הצריח שופץ בשנת 1314.

בחצר יש קבר של שייח' בעל כיפה, שמזהים אותו עם שהאב א-דין. הוא היה קצין בצבא של צלאח א-דין ונפל בקרב קרני חיטין. יש לו גם מקום זיכרון בנצרת, שנקרא "מסגד המריבה".