המסדרון הפולני

המסדרון הפולני היה רצועת אדמה שהועברה מפרוסיה לפולין לפי הסכם ורסאי (1919). מטרתו הייתה להבטיח לפולין גישה חופשית ובטוחה אל הים הבלטי.

הבטחת מוצא לים נרשמה בנאום ארבע עשרה הנקודות של נשיא ארה"ב וודרו וילסון (1918). הנקודה השלוש עשרה דרשה מדינה פולנית עצמאית עם גישה לים.
העיר דנציג הוכרזה "עיר חופשית", מעמד שהעניק לה שלטון מיוחד והגנה של חבר הלאומים. דנציג נותרה רוב־גרמנית. כדי לא להסתמך על דנציג בנתינת שירותי נמל, בנו הפולנים את נמל גדיניה. עד מלחמת העולם השנייה עברו דרך גדיניה חלק גדול מהסחר הבינלאומי של פולין.
המסדרון היה רזה וארוך, ובמקומות רוחבו הגיע כ-40 ק"מ. הוא הפריד בין פרוסיה המזרחית לשאר גרמניה ויצר מובלעת גרמנית. מבחינה מנהלית הוא שולב במחוז פומרניה בפולין. יצירתו עוררה תרעומת קשה בגרמניה והגבירה דרישות לשינוי הגבולות.
מדינאי גרמני בולט, גוסטב שטרזמן, דיבר על הצורך ברביזיה של הגבולות המזרחיים. חוזה לוקרנו (1925) קבע ערובה לגבולות המערביים, אך הגבול מול פולין לא זכה לאותה הבטחה מלאה.

שלושה נימוקים מרכזיים הוצגו להצדקת המסדרון.

בעקבות השנים נפגעה אמינות חלק מהטענות נגד המסדרון, במיוחד בגלל השימוש שעשה בהן היטלר. חשוב לדעת כי המתנגדים לא היו רק נאצים. למשל, הסופר הבריטי ה.ג. וולס הביע ב-1933 התנגדות להיווצרותו.

ב-1933 עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה. בתחילה נרשם חימום ביחסי גרמניה, פולין והושג הסכם אי־התקפה ב-1934. אחרי סיפוח אוסטריה (1938) וחלוקת צ'כוסלובקיה (1938), התגברה התחושה שהמטרה הטריטוריאלית הבאה של היטלר היא המסדרון.
ב-1939 דרשה גרמניה את דנציג ואת יצירת דרך אקס־טריטוריאלית שתחבר את פרוסיה המזרחית לגרמניה. פולין דחתה את הדרישות. בריטניה וצרפת הבטיחו בפברואר, מרץ 1939 להגן על פולין במקרה של תקיפה.
ב-1 בספטמבר 1939 גרמניה תקפה את פולין. לאחר תבוסת פולין סופחו דנציג והמסדרון לגרמניה. הפלישה הובילה לכך שבריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה, וממילא פרצה מלחמת העולם השנייה.

בוועידת פוטסדאם (1945) שורטטו הגבולות מחדש. האדמות המערביות של גרמניה, עד קו האודר, נייסה, סופחו לפולין. שינוי זה נועד "לפצות" את פולין על אובדן שטחים במזרח לשלטון הסובייטי.
לאחר המלחמה גורשו תושבים שמוצאם האתני היה גרמני, והאזור הושב מחדש בפולנים. כחלק מגירוש כלל־אירופאי הועברו לפחות 12 מיליון גרמנים מאזורים שונים. על תהליך זה פיקח ולדיסלב גומולקה בממשלת פולין לאחר המלחמה. היום יש המגדירים את המאורעות כביטויי "טיהור אתני" או כפשע מלחמה, ויש גם חששות לגבי ניסיונות השבת רכוש. בעקבות כך קיימות בפולין הגבלות על מכירת מקרקעין שאינם אזרחים פולנים.

המסדרון הפולני היה רצועת אדמה שנתקבלה על ידי פולין אחרי מלחמת העולם הראשונה. המטרה היתה לתת לפולין דרך לים הבלטי.

מנהיגים אחרי המלחמה החליטו לפנות לשיטה שתקנה לפולין יציאה לים. דנציג הייתה עיר על הים. רוב התושבים שם היו גרמנים. דנציג הוגדרה "עיר חופשית", כלומר בעמדת מיוחדת. בגלל זה בנו בפולין גם נמל חדש בשם גדיניה. לפני מלחמת העולם השנייה חלק גדול מהסחר של פולין עבר דרך גדיניה.
המסדרון היה צמוד וארוך. במקומות היה צר מאוד, כ-40 ק"מ בלבד. הוא הפריד בין חלק קטן של גרמניה לשאר המדינה.

בעקבות מלחמת העולם רצו לפולין גישה לים. לשלוש סיבות עיקריות אמרו שזה חשוב.

לא כולם אהבו את הרעיון. גם אנשים שאינם נאצים אמרו שזה בעייתי. הסופר ה.ג. וולס התנגד לכך ב-1933.

ב-1933 הגיעו הנאצים לשלטון בגרמניה. בשנים הבאות היטלר רצה לשנות את הגבולות. ב-1939 דרשו הגרמנים את דנציג ודרך שתחבר שטחים גרמניים. פולין סירבה. ב-1 בספטמבר 1939 גרמניה תקפה את פולין. לאחר מכן דנציג והמסדרון סופחו לגרמניה. המתקפה גרמה לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

ב-1945 הוחלט להעביר את האזור רשמית לפולין. הרבה גרמנים שעברו שם עזבו או הועברו למקומות אחרים. אחרי המלחמה הועברו לפחות 12 מיליון גרמנים מאזורים שונים. במקום התיישבו פולנים. חלק מחשיבים את העברות האלה כמשהו חמור. גם היום יש בפולין חוקים שמגבילים מכירת אדמות לאנשים שאינם אזרחים פולנים.