פרוסיה המזרחית

פרוסיה המזרחית (בגרמנית: Ostpreußen) ישבה על החוף הדרום־מזרחי של הים הבלטי. בתחילה הייתה דוכסות כפייף של ממלכת פולין (פייף = שטח שניתן לשליט אחר כנאמנות). בירתה הייתה קניגסברג, ששמה שונה לקלינגרד ב־1946 בידי ברית המועצות.

השם מקורו בעם הפרוסים, קבוצה בלטית שחיה באזור עד הכיבוש הגרמני. הם היו ציידים וחקלאים שאכלסו יערות וביצות ודיברו פרוסית עתיקה (שפה מהמשפחה הבלטית). דתם הייתה פוליתאיסטית, והם היו מאורגנים בקבוצות כפריות עם אספות שבחרו מנהיגים.

החל מהמאה ה־11 ניסו הכנסייה והממלכות לנצרם. ב־1230 יצא המסדר הטווטוני (מסדר צבאי נוצרי גרמני) לכיבוש ולהנצר את האזור. הכיבוש, השעבוד וההתיישבות הגרמנית הובילו לדעיכה הדרגתית של התרבות הפרוסית עד המאה ה־18.

במאות ה־13, 15 שלטו האבירים הטווטונים באזור. בקרב גרונוולד ב־1410 ניצחו כוחות פולניים־ליטאיים את המסדר. בהמשך, ב־1466 ובמהלכים מאוחרים יותר, החל התהליך שבו פרוסיה המזרחית הפכה לדוכסות חילונית; אלברכט, ראש המסדר, הפך ל"ווסאל" של פולין (ווסאל = מי שנשבע נאמנות לשליט חזק).

הדוכסות עברה לשליטת ברנדנבורג, וב־1701 הוכרה כממלכת פרוסיה תחת בית הוהנצולרן. לאחר חלוקות פולין (1772) ואיחודים מנהליים קיבלה הפרובינציה שמות רשמיים כמו פרוסיה המזרחית והמערבית.

ב־1871 הפכה לפרובינציה בתוך האימפריה הגרמנית. בתחילת המאה ה־20 אוכלוסייתה הייתה בעיקר גרמנית, עם מיעוטים פולנים וליטאים. תהליכי גרמניזציה צמצמו את מספר הדוברים של השפות המקומיות.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה גרמניה לרפובליקה (רפובליקת ויימאר). על פי חוזה ורסאי היא נותרה מובלעת גרמנית מבודדת בחלק מהתקופה. בשנות ה־30 עלה השלטון הנאצי. נוצלה שם מדיניות של רדיפות כלפי יהודים ומיעוטים, וב־1938 הוחרבו בתי כנסת בעיר והתחילו גירושים ושלילת זכויות.

במהלך המלחמה נרחבה הפרובינציה כששטחים מצפון-מזרח פולין סופחו אליה. יהודים ומיעוטים נוספים נרדפו וגורשו למחנות. מפקדתו של היטלר, "מאורת הזאב" (Wolfsschanze), שכנה בחלק מהמזרחי.

לקראת סוף המלחמה הוטל על קניגסברג להיות "מבצר לאומי". העיר והאזור סבלו מהפצצות אוויריות וכמיהה לכיבוש. ב־1944, 1945 התחיל הצבא האדום במבצע לכיבוש האזור. פינוי האוכלוסייה הגרמנית נעשה באיחור רב, והוצא לפועל בעיקר הימית במבצע חניבעל (Operation Hannibal). דרך הים פונו מעל 800,000 אזרחים וכ־350,000 חיילים במאות משטים.

הטבעת הספינה וילהלם גוסטלוף נחשבת לאסון ימי גדול, והדיווחים מ־1944, 1945 מעריכים שמאות אלפי אזרחים מתו ברעב, במחלות ובהתנגשויות בזמן הפינוי והכיבוש. קניגסברג נכנעה ב־9 באפריל 1945, ובכך תם השלטון הגרמני באזור.

בפגישות ההסכמה לאחר המלחמה חולקה פרוסיה המזרחית בין ברית המועצות לפולין. בחלק הסובייטי שונה שמה של העיר קניגסברג לקלינגרד ב־1946. רבים מהגרמנים שנותרו גורשו, ושמות מקומות שונו לרוסיים או פולניים. הצפון הפך למחוז קלינינגרד ברוסיה; דרום האזור הפך לחלק מפולין תחת השם ורמיה־מזוריה.

במהלך העשורים שלאחר מכן נעשתה מדיניות של השמטת המורשת הגרמנית במקום, כולל הריסת טירת קניגסברג ב־1967. עם זאת, בין השנים 1990, 2000 נוצרו יזמויות לשימור שרידים, וגרמניה פתחה קונסוליה בקלינגרד ב־2004.

כיום האזור נחלק בין רוסיה, פולין וליטא. מעט מאוד פרוסים (צאצאיי התושבים העתיקים) נשארו. בגרמניה קיימים ארגונים ומוזיאונים ששומרים על מורשת פרוסיה, ודיונים פוליטיים ותרבותיים ממשיכים על יחסי העבר וההווה של האזור.

פרוסיה המזרחית הייתה ארץ על חוף הים הבלטי. בירתה הייתה קניגסברג. ב־1946 קראו לה קלינגרד.

לפני הכיבוש גרו שם הפרוסים. הם היו חקלאים וציידים. הם דיברו פרוסית עתיקה (שפה ישנה).

אבירי המסדר הטווטוני (קבוצה של אבירים נוצריים) כבשו את האזור במאה ה־13. הם ניסו לשנות את דתם ולשנות את החיים שם.

בהמשך הפכו השטחים לחלק מהדוכסות ולקחו חלק במלחמות עם פולין. לפעמים היו קרבות גדולים, כמו קרב גרונוולד.

מאוחר יותר האזור היה חלק מממלכת פרוסיה ומאוחר יותר מהאימפריה הגרמנית. רוב התושבים דיברו גרמנית. היו גם פולנים וליטאים.

בשנות ה־30 עלו הנאצים לשלטון. הם רדפו יהודים וקבוצות אחרות. בזמן מלחמת העולם השנייה העיר נתקפה והאנשים סבלו.

ב־1944, 1945 הגיע הצבא הסובייטי לאזור. רבים נאלצו לברוח. פינוי גדול נעשה בים במבצע חניבעל. ספינות פינו אלפי אנשים. ספינת הנוסעים וילהלם גוסטלוף טבעה, והרבה אנשים מתו.

אחר כך קניגסברג נכבשה ב־1945.

אחרי המלחמה חילקו את האזור בין ברית המועצות ופולין. הגרמנים שנותרו גורשו. שמות מקומות שונו לשמות חדשים. צפון האזור הפך לחלק מרוסיה. דרום האזור הפך לפולין.

היום האזור מחולק בין רוסיה, פולין וליטא. יש מוזיאון וארגונים ששומרים על זכר פרוסיה ועל המורשת שלה.