המפלגה הפדרליסטית

המפלגה הפדרליסטית, שנקראה גם המפלגה ההמילטונית, הייתה אחת המפלגות הראשונות בארצות הברית. היא פעלה בעיקר משנות ה-90 של המאה ה-18 עד 1816, ושרידיה נמשכו עד שנות ה-20 של המאה ה-19. הפדרליסטים דגלו בממשל מרכזי חזק, במדיניות כלכלית יציבה וביחסים טובים עם בריטניה. הם התנגדו למהפכה הצרפתית ולמדיניות הרפובליקנים של תומאס ג'פרסון.

הקבוצה שנולדה סביב אלכסנדר המילטון שכללה בנקאים ואנשי עסקים, הפכה למפלגה הפדרליסטית בין 1792 ל-1794. המילטון, שמונה למזכיר האוצר, הציע תוכנית כלכלית שכללה תשלום חובות, הקמת בנק לאומי (בנק גדול שמרכז את הכספים של המדינה) ומכסי מגן להגנה על תעשייה מקומית. רבים, כמו ג'יימס מדיסון ותומאס ג'פרסון, התנגדו למדיניות זו והחלו לבסס את מחנה הרפובליקנים.

בשנות ה-90 הפדרליסטים היו חזקים ברוב בתי המחוקקים ובעירוני ניו אינגלנד. הם שלטו ברוב במחוזות מרכזיים עד הבחירות של 1800. עם הזמן כוחם צומצם, במיוחד בדרום ובאזורים הכפריים.

המהפכה הצרפתית והמחלוקות האירופיות פיצלו את דעת הקהל בארה"ב. הפדרליסטים סחרו ותמכו ביחסים טובים עם בריטניה. וושינגטון והמילטון קידמו את הסכם ג'יי (Jay Treaty) ב-1795, שניסה לפתור בעיות עם בריטניה ולהגן על הסחר.

מס מ-1791 על המשקאות החריפים עורר מרד בחבלי המערב. וושינגטון הוביל צבא ודיכא את המרד ב-1794. הפדרליסטים תמכו בפעולה זו כאישור לכוח הממשל.

שתי המפלגות הפעילו עיתונות תומכת. העיתונות הרפובליקנית תקפה את המנהיגים, והפדרליסטים הגיבו במימון עיתונים ותעמולה. המילטון אף כתב בעיתונות והקים עיתון בניו יורק.

ג'ון אדמס היה הנשיא הפדרליסטי היחיד. כהונתו הושפעה מן המתחים עם צרפת ומעימותים פנימיים בתוך המפלגה. באותה תקופה הועברו חוקי הזרים וההסתה (חוקים שמגבילים פעילות פוליטית של זרים וביקורת על הממשל), צעד שגרר מחלוקת קשה.

ב-1798 העבירו הפדרליסטים חוקים שווטו את יכולת הביקורת ואת מעמד הזרים במדינה. החוקים הורידו חזק את התמיכה ברפובליקנים ועוררו התנגדות משפטית ופוליטית.

הבחירות של 1800 היו נקודת מפנה: ג'פרסון והדמוקרטים-רפובליקנים ניצחו. זה היה העברת כוח רכה בין מפלגות שונות, ללא אלימות. תוצאה זו סימנה את ירידת כוחם של הפדרליסטים.

אחרי 1800 הפדרליסטים שמרו על כוח מקומי בעיקר בניו אינגלנד ובחלקים מסוימים של המזרח. חסרון במנהיגות, מותו של המילטון והירידה בתמיכה הפכו אותם לאופוזיציה חלשה.

ג'פרסון פעל בכלכלה ובחוץ, והטיל חרם כלכלי ב-1807. החרם פגע בסחר בצפון-מזרח וחיזק את ההתנגדות הפדרליסטית. הם גם ביקשו להגן על תעשייה ומסחר.

במהלך שנות ה-10 של המאה ה-19 הפדרליסטים התייצבו כנגד מלחמת 1812. הם ניסו להציע מועמדים חלופיים ותמכו בשלום. בית משפט בראשות ג'ון מרשל, איש פדרליסטי, שמר על השפעה רבה דרך פסיקות המשפטיות.

הפדרליסטים התנגדו למלחמה עם בריטניה. ב-1814 בכינוס ההרטפורד דברו נציגים על שינויים חוקתיים וגם על פרישה אפשרית ממדינות. אילו רעיונות פגעו במוניטין המפלגה לאחר סיום המלחמה.

הפדרליסטים קידמו שלטון החוק, כלכלה יציבה, דיפלומטיה זהירה וכוח מרכזי שיגן על המדינה. הם תרמו לבניית מוסדות פיננסיים ולמנגנוני השלטון הלאומי. למרות שאיבדו את רובם הפוליטי, השפעתם נמשכה בבית המשפט ובמדיניות הפיננסית.

ג'ון אדמס היה הנשיא הפדרליסטי היחיד. רבים מהמנהיגים הפדרליסטיים שימשו בתפקידים משפטיים וממשלתיים אחרים.

המפלגה הפדרליסטית הייתה מפלגה ישנה בארצות הברית. היא פעלה בעיקר בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. המנהיג המרכזי שלה היה אלכסנדר המילטון.

הפדרליסטים רצו ממשל מרכזי חזק. "ממשל מרכזי" כלומר ממשלה לאומית שמקבלת החלטות חשובות למדינה כולה. הם תמכו בבנק לאומי (בנק גדול שמרכז כסף למדינה) ובמכסים כדי לעזור ליצרנים.

המפלגה נוצרה בגלל רעיונות כלכליים של המילטון. היא מצאה תמיכה בעירונים ובאזורי ניו אינגלנד.

מס על ויסקי (משקה) הוביל למרד בחלק מהמדינות. הנשיא וושינגטון שלח חיילים ושלח את המרד לסיום.

הפדרליסטים העבירו חוקים שאיפשרו להרחיק זרים ולמנוע ביקורת קשה על הממשל. זה עשה הרבה ריב ופגע בתמיכה במפלגה.

בבחירות של 1800 המפלגה הפסידה לג'פרסון. זה שינה את הכוח במדינה. הפדרליסטים נחלשו מאז.

במלחמת 1812 הפדרליסטים רצו שלום. חלקם אפילו דיברו על שינוי חוקתי. אחרי המלחמה הם נחשבו למעט לא פופולריים.

הפדרליסטים השאירו חותם חשוב: הם דאגו למערכת כספית יציבה ולבתי משפט חזקים. אלה דברים שעדיין חשובים בארצות הברית.