המפלגה הקומוניסטית של גרמניה

"המפלגה הקומוניסטית של גרמניה" (Kommunistische Partei Deutschlands) פעלה ככוח פוליטי מרכזי בין 1918 ל-1933. היא המשיכה בפעילות סודית תחת השלטון הנאצי והופיעה שוב בגלוי בשנים הראשונות אחרי מלחמת העולם השנייה.

לפני מלחמת העולם הראשונה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הייתה הבולטת בגרמניה. המחלוקות על תמיכה במלחמה ב-1914 הובילו לפיצול. מתנגדי המלחמה בראשות רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט הקימו תנועות רדיקליות. בדצמבר 1918, בהשראת המהפכה הרוסית, הוקמה המפלגה הקומוניסטית.

בתחילה הפכה המפלגה לתומכת במהפכה אלימה והשתתפה בהתקוממיות של 1919, 1920. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית דיכאה את ההתקוממויות, ולוקסמבורג וליבקנכט נרצחו. חילוקי דעות פנימיים גרמו לפרישות ולהקמת מפלגות נוספות, אך איחוד כיהן תחת הנהגה של פאול לוי למשך תקופה.

המפלגה חזרה לרדיפות פנימיות בין תומכי טרוצקי לתומכי סטלין. בסופו של דבר הפלג הטרוצקיסטי הודח ופאול לוי הודח אף הוא.

ארנסט תלמאן, נאמן לסטלין, הנהיג את המפלגה מ-1923. תחת מנהיגותו המפלגה נעה לכיוון התמודדות בבחירות, במקום מהפכה מיידית. בתקופת רפובליקת ויימאר המפלגה הייתה הגדולה ביותר בתנועה הקומוניסטית בחוץ־לברית המועצות.

היא החזיקה בבסיס יציב של כ־10% מהקולות, ועלתה לשיא של כ־16.9% בנובמבר 1932. עם זאת, מדיניות סטלין משנת 1928 ידועה כ"התקופה השלישית", שהדגישה עוינות כלפי הסוציאל-דמוקרטים וקראה לסווגם כ"סוציאל-פשיסטים". מדיניות זו הקשתה על שיתוף פעולה בין השמאל נגד הנאצים.

המפלגה דחתה שותפויות עם מפלגות אחרות, והאמינה ששלטון הנאצים יתמוטט במהרה. היא הקימה מיליציה שנקראה "החזית האדומה" ופעלה בגלוי ובמחתרת. ב-1924 הוקם גם ארגון Rote Hilfe לעזרה לנרדפים, בראשות וילהלם פיק.

לאחר שריפת הרייכסטאג (הפרלמנט) נאשמו קומוניסטים. ההאשמות נתנו לנאצים תירוץ לעצור רבים מחברי המפלגה. בזמן העברת חוק ההסמכה חברי המפלגה היו כבר עצורים.

המשטר הנאצי דיכא את המפלגה בחומרה. אלפים נעצרו, וכולל מנהיגים נשלחו למחנות ריכוז. המטה עבר למוסקבה, ווולטר אולבריכט הפך למנהיג הגולה. קומוניסטים הגולים הקימו ארגוני אופוזיציה אנטי-נאצים, וחלק מהפעילות הפכה למעשה להתנגדות אחרי פלישת גרמניה לברית המועצות (מבצע ברברוסה).

עם סיום המלחמה הותרה המפלגה לפעול שוב. חברים שחזרו מגלות חזרו לשטח הכיבוש הסובייטי. המפלגה הושפעה מהמוות של אנשיה המרכזיים ומהיחס הקשה של הצבא האדום, וזה פגע בתמיכה הציבורית.

בלחץ הסובייטים התאחדה המפלגה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בשטח הכיבוש ויצרה את מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה (SED). פלג במערב המשיך בנפרד וזכה ב-5.7% בבחירות 1949. אחרי ירידה לתמיכה נמוכה ב-1953 הודחו מהפרלמנט והמפלגה הוצאה מחוץ לחוק במערב ב-17 באוגוסט 1956. בשנת 1968 הקימו חברים לשעבר במערב מפלגה קומוניסטית חדשה.

המפלגה הקומוניסטית של גרמניה פעלה בעיקר בין 1918 ל-1933.
היא המשיכה לעבוד בסתר תחת הנאצים.
לאחר מלחמת העולם השנייה היא הופיעה שוב בגלוי.

לפני המלחמה הייתה מפלגה בשם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
היא התפלגה בגלל ויכוחים על המלחמה.
רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט הובילו חלק ממי שמתנגד למלחמה.
בסוף 1918 הקימו קומוניסטים מפלגה חדשה.
קומוניסטים, אנשים שרצו שינוי לטובת העובדים.
הם קיוו למהפכה בתחילה.
איך נאמר, חלק מהמאבק נגמר במותם של לוקסמבורג וליבקנכט.

ב-1923 ארנסט תלמאן הוביל את המפלגה.
הוא בחר להתמודד בבחירות במקום למהפכה מיידית.
המפלגה קיבלה בערך 10% מהקולות בשנים רבות.
בבחירות של נובמבר 1932 היא הגיעה לכ־17%.
המפלגה סרבה לשתף פעולה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
זה הקשה עליה להיאבק בנאצים המתחזקים.

לאחר שריפת הרייכסטאג (הרפרלמנט) נאשמו קומוניסטים.
הרבה מהם נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז.
המנהיגים ברחו או הוגלו למוסקבה.
כמה קומוניסטים המשיכו להילחם בסתר נגד המשטר.

אחרי המלחמה הותרה הפעילות שוב במזרח גרמניה.
במזרח התאחדה המפלגה עם הסוציאל-דמוקרטים.
הן יצרו את מפלגת האיחוד הסוציאליסטי (SED).
במערב המפלגה נחלשה והוצאה אל מחוץ לחוק ב-1956.
בשנת 1968 הקימו חברים לשעבר מפלגה חדשה.