המפלגה לקידום הרעיון הציוני

המפלגה לקידום הרעיון הציוני, שנקראה גם המפלגה הליברלית החדשה, הוקמה בתחילת 1990 על ידי חמישה חברי כנסת שהתפצלו מהליכוד. המנהיג היה יצחק מודעי; האחרים היו פסח גרופר, אברהם שריר, יוסף גולדברג ופנחס גולדשטיין. הם היו מראשי המפלגה הליברלית ההיסטורית שהתמזגה בליכוד ב־1988.

ההפרדה נבעה ממאבקי כוח פנימיים בליכוד. הם הודיעו על הפרישה ב־19 בפברואר 1990 והקימו בתחילה את "התנועה לקידום הרעיון הליברלי בישראל". כששמעון פרס ארגן הצעת אי אמון (הצבעה שמבקשת להפיל את הממשלה) נגד ממשלת שמיר, הקבוצה השיגה עם הליכוד הכרה רשמית מוועדת הכנסת בתמורה לאי־תמיכה בהצבעת האי־אמון.

האיום בהצלחת האי־האמון גרם ליצחק שמיר לחתום ב־11 באפריל 1990 על הסכם עם הסיעה. ההסכם כלל הסכמות על שיבוצי מקומות ברשימת הליכוד והבטחה שמודעי ימונה לשר האוצר (תפקיד שר האוצר = האחראי על כספי המדינה). במהלך המאמצים חלק מהחברים הלכו לכיוון פרס. אברהם שריר אף הצטרף לפרס, בעוד שלושה אחרים התחייבו שלא לתמוך בממשלה של פרס. בסופו של דבר חלק מהחברים חזרו לליכוד וההסכם בוטל.

לקראת הבחירות של 1992, ב־7 באפריל נערך כנס שבו הושם השם "המפלגה הליברלית החדשה". המפלגה התמודדה בבחירות עם יצחק מודעי במקום הראשון ועוד מספר מועמדים בולטים. הרשימה קיבלה 16,669 קולות, אך לא עברה את אחוז החסימה (המספר המינימלי של קולות שנדרש כדי לקבל מושבים). בעקבות זאת המפלגה נותרה מחוץ לכנסת ונעלמה מהזירה הפוליטית.

כנסת ה־12: יצחק מודעי, אלי לנדאו, פנחס גולדשטיין, פסח גרופר, יולי נודלמן.

בבחירות 1992 קיבלה הרשימה 16,669 קולות ולא עברה את אחוז החסימה.

ב־1990 יצחק מודעי וחמישה חברים אחרים עזבו את מפלגת הליכוד. הם הקימו קבוצה חדשה. המנהיג היה מודעי.

פעם אחת הוגשה הצעת אי אמון. זהו ניסיון להחליף את הממשלה. כדי לא להצטרף למפלגה אחרת, חתמו עם ראש הממשלה על הסכם. אחרי כן חלק מהחברים חזרו לליכוד.

בשנת 1992 הם שינו שם ל"המפלגה הליברלית החדשה" והשתתפו בבחירות. הם קיבלו 16,669 קולות. זה לא היה מספיק לעבור את אחוז החסימה. אחוז החסימה = מספר הקולות המינימלי שנדרש כדי להיכנס לכנסת. המפלגה לא נכנסה לכנסת ונעלמה.

חברי הכנסת הנודעים: יצחק מודעי ופסח גרופר.

1992: 16,669 קולות. לא נכנסו לכנסת.