המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה, שידוע גם כ"משבר 1951", הגיע לשיאו בשנת 1951.
עם הקמת המדינה הוחלפה הלירה הארץ-ישראלית בלירה הישראלית. נקבע שער חליפין חדש והשווי הוצמד ללירה שטרלינג. מהר נתגלה שהשער שנקבע אינו ריאלי: הלירה הישראלית הייתה למעשה חזקה מדי מול מטבעות אחרים. המדינה נמנעה משינוי השער כדי למנוע אינפלציה (עלייה כללית במחירים) ולשמור על מחירי צריכה נמוכים במסגרת מדיניות הקיצוב.
שימור שער חליפין נמוך הוביל לכך שהיבוא היה זול, והמדינה שילמה במטבע חוץ. בינתיים הייצוא נפגע: ייצואנים קיבלו פחות מטבע חוץ על מוצרי הייצור המקומיים. זה פגע במאזן התשלומים (סיכום ההכנסות וההוצאות במטבע חוץ), ויצר תרגול של מספר שערי חליפין שפגע בתכנון הכלכלי ובהחלטות סחר.
גירעון במאזן התשלומים כוסה בתחילה ממקורות זעירים, כגון תרומות יהודי חו"ל ויתרות שטרלינג שהוחזרו ב־1949. כשהמקורות לא הספיקו, המדינה נטלה הלוואות קצרות טווח מהבנקים. הלוות פסקו כאשר המלווים חששו מהסיכון, ונוצר מחסור חמור במטבע חוץ. המצב יצר חשש ממשי לתפקוד המדינה.
במקביל, מדיניות הקיצוב נחלשה בשל דעת הקהל בבחירות המקומיות בנובמבר 1950. אחרי ביטול משרד האספקה והקיצוב נקבעו בחירות כלליות ליולי 1951. בתוצאות הבחירות מפא"י איבדה מושב אחד, והאופוזיציה התחזקה. לבסוף הופרכה מדיניות הצנע והתקבלה מדיניות כלכלית חדשה בראשות שר האוצר אליעזר קפלן, שהובילה לשינויים במנגנון שערי החליפין ולסיום המשבר.
המשבר הכלכלי הידוע כ"משבר 1951" החריף ב־1951.
כשבועת המדינה הוחלפה המטבע ללירה ישראלית. קבעו שער שקושר ללירה שטרלינג. השער היה בלתי מדויק. זה הפך את הלירה לחזקה מדי.
הלירה החזקה עשתה יבוא זול. היבוא מגיע מחו"ל והמדינה משלמת במטבע חוץ (כסף של מדינות אחרות). יוצא שהיצוא, מכירת מוצרים לחו"ל, קיבל פחות כסף. זה פגע במאזן התשלומים. מאזן התשלומים הוא חשבון של כמות הכסף שנכנס ויוצא למדינה.
המדינה השתמשה בתרומות וביתרות שטרלינג שהשתחררו ב־1949. זה לא הספיק. הלוות מהבנקים הופסקו כי המלווים חששו. אז היה פחות כסף חוץ והיו חששות לתפקוד המדינה.
בזמן זה אנשים רצו להקל את הקיצוב. בבחירות המקומיות של 1950 זה הראה השפעה. בעקבות הלחץ בוטל משרד הקיצוב וקדמו לבחירות של 1951. לאחר הבחירות שינו את מדיניות הכלכלה. שר האוצר אליעזר קפלן הנהיג מדיניות חדשה שסייעה לייצב את המצב.
תגובות גולשים