המשרד להגנת הסביבה

המשרד להגנת הסביבה הוא משרד ממשלתי האחראי על שמירת הסביבה בישראל.

המטלה העיקרית שלו היא קביעת מדיניות לאומית (כללים והחלטות שמנחות פעולות בארץ), פיתוח אסטרטגיות, הכנת תקנים וקביעת קדימויות להגנה על הסביבה. המשרד גם אוכף את החוק באמצעות ה"משטרה הירוקה", הזרוע הביצועית שאוכפת תקנות סביבתיות ומטפלת בזיהומים.

המשרד אחראי גם על כמה גופים ממשלתיים בתחום, כמו רשות הטבע והגנים, החברה לשירותי איכות הסביבה, ורשויות נחל מרכזיות כגון נחל הירקון ונחל הקישון.

עד יוני 2006 נקרא המשרד "המשרד לאיכות הסביבה". בהחלטת ממשלה ב-25 ביוני 2006 שונה השם ל"המשרד להגנת הסביבה" לפי בקשת השר גדעון עזרא.

התחיל בשנת 1973 כשירות לשמירת איכות הסביבה, ביוזמת יגאל אלון ואורי מרינוב. ב-1976 הועבר תחת משרד הפנים. ב-25 בדצמבר 1988 הוחלט להקים את המשרד כמשרד ממשלתי עצמאי. ראשיתו כגוף ממשלתי כללה את מינוי רוני מילוא לשר, ואורי מרינוב שכיהן כמנכ"ל עד 1992.

המשרד עבר ידיים פוליטיות רבות עם השנים. בין הנושאים שנגעו בו: חקיקה להגן על חופי הים שאסרה בנייה עד 100 מטרים מקו המים, וסגירת תחנת הכוח רדינג וקידום המעבר לשימוש בגז טבעי על ידי השר גדעון עזרא.

במרץ 2022 הכריז המשרד על הקמת מנהלת ניקיון, שמטרתה לתאם פעולות להגן על ניקיון הארץ.

המשרד פועל בשלוש רמות מרכזיות:
- = רמה ארצית =: ניסוח מדיניות לאומית וקביעת תקנים וקדימויות.
- = רמה מחוזית =: פעילות דרך שישה מחוזות גאוגרפיים (ירושלים, צפון, חיפה, מרכז, תל אביב ודרום) וכן מחוז יו"ש. כל מחוז מתמודד עם בעיות מקומיות משלו.
- = רמת השלטון המקומי =: תמיכה בכ-52 יחידות סביבתיות מקומיות ואזוריות שמיישמות מדיניות בשטח ומייעצות לרשויות.

המשרד מפקח ומטיל מגבלות על פליטות מזהמים. יחד עם זאת, הוא משתף פעולה לעתים עם התאחדות התעשיינים במטרה למצוא איזון בין פיתוח תעשייתי לשמירה על הסביבה.

בשנת 1998 חתמו 140 מפעלים על אמנה וולנטרית להפחתת זיהום. בדיקות תקשורת הראו שההשפעה הייתה מזערית ושמפעלים רבים הפרו את האמנה. הדבר עורר ביקורת מצד פעילי סביבה על יעילות האכיפה.

לאחר תפקידם במשרד עברו רבים מבכיריו לתפקידים בחברות תעשייה שהיו תחת פיקוחו. זה עורר חשש לניגודי עניינים אצל פעילים וכלי תקשורת. קיימת גם טענה מנוגדת כי מעבר כזה מאפשר העברת ידע רגולטורי לתעשייה.

גופי הסמך כוללים משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, מפעלים ותאגידים שעובדים עם המשרד בנושאי נחל ותכנון סביבתי.

המשרד להגנת הסביבה שומר על הטבע והאוויר בארץ.

תפקידו לקבוע כללים למדינה (כללים = מדיניות), להכין תקנים ולדאוג שאנשים לא מזהמים. האכיפה נעשית על ידי ה"משטרה הירוקה". המשטרה הירוקה אוכפת חוקים סביבתיים.

בנוסף המשרד עוזר לרשויות כמו רשות הטבע והגנים. הוא גם תומך בכ-52 יחידות מקומיות שעוזרות לשמור על הניקיון והטבע בערים וביישובים.

המשרד התחיל ב-1973 כשירות לשמירת איכות הסביבה. יגאל אלון ואורי מרינוב הקימו אותו. ב-1988 הוא הפך למשרד ממשלתי נפרד. עד 2006 שמו היה "המשרד לאיכות הסביבה".

המשרד עובד בשלוש רמות: ארצית (כללים למדינה), מחוזית (פעילות לפי אזור בארץ), ומקומית (עזרה לעיריות ולישובים).

ב-1998 חתמו מפעלים על הסכמה להפחית זיהום. בדיקות הראו שההסכמה לא עזרה מספיק. חלק מהמפעלים הפרו את ההסכמה.

אנשים שעבדו במשרד לעיתים עוברים לעבודה בחברות. יש מי שחושש שזה יגרום לניגוד עניינים. יש גם מי שחושב שזה מועיל להעביר ניסיון לעסקים.