נחל בצת

נחל בצת (בערבית: ואדי כרכרה) הוא הנחל הצפוני בגליל המערבי. הוא נכנס לישראל מלבנון בין שתולה לזרעית ונשפך לים בקרבת ראש הנקרה. לאורך ערוץ הנחל נמצאים הישובים שומרה, אילון, אדמית, מצובה ושלומי.

אורכו כ־21 ק"מ ושטח אגן ההיקוות שלו כ־123 קמ"ר. הוא מקבל מים מיובלים חשובים כמו נחל נמר ונחל חניתה בצפון, ומנחל שרך, נחל גליל ונחל מצובה מדרום. בעבר חלקו הצפוני של הנחל, מצפון לקיבוץ אילון, זרם כל השנה והיו לידו טחנות קמח ומתקנים חקלאיים. כיום רוב הנחל הוא נחל אכזב (נחל שזורם רק בעונות גשומות), למעט קטע קצר שמוזרם אליו מים מלאכותית.

הנחל זורם על אחד מקווי השבר הגדולים של הגליל ולכן מהלכו יחסית ישר. המסלע העיקרי הוא דולומיט ומגיר קשה, עם עדשות קרטוניות (גירים רכים שיוצרים משטחים נפרדים). הקרסטיות (מבנה סלעים חדורים במים שיוצרים מעיינות ומערות) גורמת לכך שהנגר העילי קטן והפעילות הגיאומורפולוגית איטית. לאורך הצוקים יש מערות חשובות, ביניהן מערת האלה ומערת הקשת, וביובלי נחל נמר ושרך נמצאות מערות נטיפים יפהפיות.

כמות המשקעים באגן הנחל גבוהה יחסית, 800, 850 מ"מ בשנה. בעבר מעיינות שכבה, עינות כרכרה, סיפקו כ־1.1 מיליון מ"ק מים בשנה. בעקבות שאיבת יתר ממי התהום (האקוויפר, מאגר תת‑קרקעי של מים) המפלס ירד והמעיינות פסקו לשפוע. מאז שנות ה‑2000 הנחל מתייבש מדי שנה במאי ונשאר יבש עד גשמי החורף. בשנת 2000 הוחסה היבשות לשאיבות קידוחי חברת "מקורות". רשות הטבע והגנים הניחה צינורות חירום במאי 2002 ובאוקטובר 2006, והן מספקות כ־0.14 מיליון מ"ק מים בשנה (כ־25 מ"ק לשעה) מהבריכה באדמית. זרימה זו אינה משחזרת את המצב הטבעי והפגיעה בחי ובצומח נמשכת. בנוסף, ביוב גולמי או מטוהר זורם מדי פעם ביובלי הנחל ומזהם את מי התהום.

באפיק נראים צמחי נחלים אופייניים וסביבו חורש ים‑תיכוני של אלון ואלה. חיות כמו חזירי בר, תנים, שועלים ושפני סלע נפוצות באזור. בבריכות מקומיות חיים דגי חפף מצוי, דו‑חיים, שפיריות וחרקים אחרים. נעשים ניסיונות להחזיר את היחמור (חמור בר) שנעלם מהמקום במאה ה‑19.

האזור מאוכלס מאז קדומים. נחשפו בתי בד בחרבת דנעילה ובחרבת כרכרה, ומערות שימשו נזירים בימות הביזנטיים. בכפרים שסביב הנחל, ביניהם אל‑באסה, התקיימו כפרים שחרבו במלחמת העצמאות. בתחומי השמורה נמצא בנין המשאבה של קיבוץ אילון, שנבנה מבוצר כדי להגן על אספקת המים. בשנת 1964 סימנו שבילים בנחל.

שמורת נחל בצת משתרעת ממורדות הר מנור במזרח עד צומת אדמית במערב. היא כוללת גם את נחל נמר ומצוקיו, חלקי נחל שרך ונחל מישמיש והר אוכמן. חלקה העליון סגור להטלה (נקודות קינון של ציפורים) וחלקה התחתון מכיל מספר מסלולי טיול, ביניהם מסלול יורד מחורבת דנעילה לנחל שרך וממנו לנחל בצת.

מאז שנות ה‑2000 הסכנה לאופי העשיר של השמורה גדלה בגלל התייבשות המעיינות. פעילי תושבים והחברה להגנת הטבע פועלים להקטין את השאיבה מהאקוויפר ולהשיב את שפיעת המעיינות לרמת שנות ה‑80, אך האתגר נמשך.

נחל בצת נמצא בגליל המערבי. הוא נכנס לישראל מלבנון ונשפך לים ליד ראש הנקרה. אורכו כ‑21 ק"מ.

הנחל מקבל מים מיובלים חשובים כמו נחל נמר ונחל חניתה. בעבר זרם חלק הנחל כל השנה. היום רובו יבש ברוב הקיץ. נחל יבש כזה קוראים נחל אכזב (נחל שזורם רק בעונות גשומות).

יש בנחל מעיינות שנקראו עינות כרכרה. מעיינות הם מקורות מים שנובעים מהאדמה. פעם הם נתנו הרבה מים, אבל שאיבה של מי התהום (מאגר מים מתחת לאדמה) הורידה את המפלס והם התייבשו. כדי להרטיב את הנחל הובילו לשם צינורות ומים ב־2002 וב־2006, אבל המים לא מספיקים לכל הנחל.

הטרשי של הנחל עשוי מסלעים קשים כמו דולומיט ומגיר. באזור יש מערות יפות, כמו מערת הקשת. בסלעים האלה נוצרים מעיינות ומערות.

בשטח גדלים צמחי נחלים. חיות כמו חזירי בר, תנים ושפני סלע חיות באזור. בבריכות חיים דגים וזחלים של חרקים.

נמצאו במקום בתי בד ישנים ומערות ששימשו נזירים. בכפרים סביב הנחל היו חיים פעם אנשים, וחלקם חרבו במלחמת העצמאות. ליד הקיבוץ אילון יש בית משאבה שהיה שומר על אספקת המים.

יש שמורה סביב הנחל. בה מסלולי טיול ומקומות סגורים לקינון ציפורים. פעילים מקומיים מנסים להפחית את השאיבה מהאקוויפר (מאגר מי תהום) כדי שהמעיינות יחזרו ויחזירו את החיים לנחל.