הנרייטה סאלד

הנרייטה סאלד (1860, 1945) הייתה פעילה ציונית, אשת חינוך ומייסדת ארגוני רפואה וחינוך בארץ ישראל. היא נולדה בבולטימור שבארצות הברית ולקחה חלק מרכזי בסיוע למהגרים יהודים, בפיתוח שירותי בריאות ובארגון עליית הנוער.

סאלד גדלה בבית דתי אינטלקטואלי. אביה, הרב בנימין סאלד, השפיע עליה רבות. היא למדה בתיכון כללי והייתה הראשונה מבני קהילתה ללכת לבית ספר כזה. בגיל צעיר החלה ללמד ושימשה מורה במשך שנים רבות.

ביציאה למסע עם אביה נחשפה לסיפורי רדיפה של יהודים מאירופה משנת 1881. המפגשים עם המהגרים עוררו בה תחושת שליחות ציונית. היא ייסדה בבית משפחתה שיעורי שפה למהגרים ועבדה בעיתונות בשמו הבדוי "שולמית".

סאלד עבדה בהוצאה לאור יהודית והייתה מעורבת באגודות ציוניות אמריקאיות. היא הצטרפה ל"חברת ציון" וניהלה פעילות ציבורית ארוכה. היא גם למדה בסמינר התאולוגי היהודי, והייתה האישה הראשונה שלמדה בו.

ב-1909 ביקרה בארץ וראתה את המחסור במערכת הבריאות. המפגש עם בתי הספר והמושבות גרם לה להתרכז בעשייה מעשית לטובת הבריאות בארץ.

סאלד חוותה אכזבה רומנטית קשה ומחלה בעיניים ב-1911. הייתה מאושפזת חודשים רבים, אך חזרה לעשייה לאחר השתפרות הראיה. אמרתה המפורסמת: "כל סיום הוא גם התחלה חדשה".

ב-1912 יזמה כנס נשים שהוביל להקמת ההסתדרות הציונית הדסה. הדסה שלחה אחיות וציוד רפואי לארץ, ואחר כך הפכה לארגון רפואי מוביל. סאלד ארגנה משלחות, גייסה תרומות והגיעה לנהל את הפעילות במקום.

בשנת 1920 עלתה סאלד לארץ והובילה את הדסה לפיתוח בתי חולים, בית ספר לאחיות ומעבדת פיסטור לחלב (מכון לחיטוי חלב). תחת הנהגת הדסה הוקמו גם טיפת חלב (מרכזי טיפול לאם ולילד) ומערכות לחלוקת מזון.
הדסה נשארה גוף בלתי תלוי במפלגות והעניקה שירות גם לערבים.
סאלד קידמה גם שירותים חברתיים: הקימה רשת לשכות סעד מקומיות שתרמה לעיצוב רעיון מדינת הרווחה.

בשנות ה-30 הובילה סאלד את "עליית הנוער", תוכנית להעלות נערים יהודים מגרמניה לנקודות חינוך ועבודה בארץ. הפרויקט החל בקבוצות קטנות ב-1932 והתרחב אחרי עליית היטלר. סאלד דאגה לשיבוץ ילדים בהתאם לרקע הדתי שלהם והקפידה על קשר אישי עם כל עולה.

סאלד נפטרה בירושלים ב-1945 ונקברה בהר הזיתים. קברה הושחת ב-1948 ושוחזר אחרי 1967. ארכיון עבודתה נמצא בארכיון הציוני המרכזי. היא קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד והנצחות פיזיות רבות, כולל שטר כסף ושלטים לזכרה.

הנרייטה סאלד (1860, 1945) הייתה מורה ואשת מעשים שהקימה ארגוני בריאות ועזרה לילדים. היא נולדה בבולטימור שבארצות הברית.

אבא שלה היה רב והשפיע עליה. היא למדה והייתה מורה צעירה.

כשהיא פגשה מהגרים יהודים מאירופה, ראתה את הקשיים שלהם. זה גרם לה לרצות לעזור ליהודים ולחזק את הקשר לארץ ישראל (המקום שבו יהודים רוצים להתיישב).

ב-1909 ביקרה בארץ. היא ראתה שיש מחלות והרבה עוני. שם הבינה שצריך עזרה רפואית וחינוך.

היא הקימה את הדסה. הדסה היא ארגון רפואי (עוזר בחולים ומקים בתי חולים). הדסה שלחה אחיות וציוד לארץ והקימה בתי חולים ובית ספר לאחיות.

הדסה פתחה גם טיפת חלב (מרפאה קטנה לאם וילד) ומכון לחיטוי חלב. זה עזר להרבה ילדים.

בסוף שנות ה-30 סייעה להעלות נערים מגרמניה לארץ. זאת קבוצה שנקראת עליית הנוער (להביא צעירים ארצה כדי שילמדו ויעבדו). היא דאגה שהנערים ישבו בחדרים שמתאימים לאמונתם ולחינוך שלהם.

היא נפטרה בירושלים ונקברה בהר הזיתים. אחרי מותה שוחזר קברה. שמו גם מופיע על שטר וכסאות הנצחה ליד עצים.