הנריק איבסן

הנריק יוהאן איבסן (20.3.1828, 23.5.1906) היה מחזאי נורווגי שיש לו השפעה מרכזית על הופעתה של הדרמה הריאליסטית, סוג של תיאטרון שמציג חיי יום‑יום ובעיות חברתיות כפי שהן באמת.

בעידן הוויקטוריאני, כשערכי המשפחה והרכוש היו מקודשים, מחזותיו נחשבו שערורייתיים. הוא חשף את המציאות שמאחורי מראית־העין והכניס ביקורת על מוסכמות וחשיבה חופשית לגבי תנאי חיים ונושאים מוסריים. אידיאל המחזה כמניפסט מוסרי הופר על ידו; במקום גיבורים אצילים שמתגברים על הרשע, הוא הראה דמויות מורכבות ותוצאות לא נאותות. ג'יימס ג'ויס, בין מעריציו, כתב כי באמנותו של איבסן אין צורך במבקר.

איבסן נולד בשיאן שבנורווגיה. משפחתו איבדה את רכושה מוקדם, ואביו שקוע בדיכאון. בגיל 15 הוא היה שוליית רוקח והתחיל לכתוב מחזות. המחזה הראשון נכתב ב‑1848, והמחזה הראשון שהועלה היה ב‑1850. לאחר תקופה בתיאטרון הנורווגי, שבה היה מעורב בהפקת יותר מ‑145 מחזות, הגיע לאוסלו ב‑1857. ב‑1859 נישא לסוזן ונולד בנם סיגורד איבסן, שהפך מאוחר יותר לדמות ציבורית. ב‑1864 היגר לאיטליה ושהה מחוץ לנורווגיה 27 שנים. חזר ב‑1891 ככותב ידוע. מחזותיו הביאו לו הכרה כלכלית ואמנותית; הוא נפטר באוסלו ב‑1906.

הכרעותיו המרכזיות הגיעו עם "ברנד" (1865) ו"פר גינט" (1867). תקופת השיא שלו כללה מחזות ששינו את התיאטרון: "בית הבובות" (1879), ביקורת על תפקידי נשים בנישואין; גיבורת המחזה, נורה, עוזבת את בעלה כדי למצוא את עצמה לאחר שנאבדו אשליותיה. "רוחות" (1881), חושף סודות משפחתיים ומגע עם מחלות (מוזכרה מחלת מין), דבר שהיה בלתי מקובל אז. "אויב העם" (1882), רופא מגלה זיהום במרחצאות העיר ונידון על־ידי ההמונים; כאן איבסן מציג את היחיד שיכול לעמוד מול החברה. "ברווז הפרא" (1884), מחקר על החיפוש אחרי אמת, שעשוי לפגוע באנשים; סיפורי רקע משפחתיים ושקרים משפחתיים משנים חיים. "הדה גאבלר" (1890), תפקיד נשי מורכב שקשה לשחק.

איבסן שינה את חוקי הדרמה והוביל את מעבר התיאטרון לפורמות ריאליסטיות ומחשבתיות. מאז עבודתו, קריאה ביקורתית של מוסכמות ודיון ישיר בנושאים שונים הפכו לחלק מהותי מהמחזה המודרני.

הנריק יוהאן איבסן (1828, 1906) היה מחזאי נורווגי. מחזאי = כותב הצגות.

הוא כתב הצגות שהראו את חיי היום‑יום והבעיות של אנשים. רבות מההצגות שלו הפתיעו את הקהל של זמנו. הן שברו כללים ותיארו סודות שלא דיברו עליהם.

איבסן נולד בעיר שיאן. משפחתו איבדה כסף כשהיה קטן. בגיל 15 היה שוליית רוקח והתחיל לכתוב הצגות. הוא עבד שנים בתיאטרון ועזר להעלות המון הצגות. ב‑1859 נישא ונולד לו בן, סיגורד. ב‑1864 הלך לאיטליה ושב לנורווגיה ב‑1891. הוא נפטר באוסלו ב‑1906.

"בית הבובות" (1879), אשה בשם נורה עוזבת את ביתה כדי למצוא את עצמה. זה הדגיש את זכות האדם לבחור בחיים שלו.
"רוחות" (1881), מדבר על סודות משפחתיים ובעיות בריאות. מחלה = מצב שבו הגוף חולה.
"אויב העם" (1882), רופא מגלה שהמים מזוהמים. במקום להודות לו, התושבים זועמים עליו.
"ברווז הפרא" (1884), סיפור על אמת שמשנה חיים.
"הדה גאבלר" (1890), תפקיד קשה לשחקנית.

איבסן השפיע על התיאטרון של היום. הצגות שמראות אמת וחושפות שאלות קשות קיימות רבות בזכותו.