הסכם אלג'יר

הסכם אלג'יר נחתם בין איראן לעיראק ב-1975 כדי לפתור סכסוכי גבול, בעיקר על שט אל-ערב (נתיב מים שמקשר את עיראק למפרץ הפרסי). ההצהרה הראשונית נערכה באלג'יר ב-6 במרץ, והאמנה נחתמה ב-13 ביוני בבגדאד.

הסכסוך כלל גם את מחוז ח'וזסתאן המערבי באיראן, שבו חיים ערבים רבים. נוסף לכך הפרעה הגדולה הייתה המעורבות האיראנית בתמיכה במורדי הכורדים בעיראק. משטר הבעת' בעיראק ניהל מדיניות נוקשה נגד הכורדים, ובשנות ה-70 התלקחו לחימה ומבצעים צבאיים נרחבים בצפון עיראק.

הכורדים הם מיעוט אתני בעל שאיפות אוטונומיה. ב-1970 הוסכם באופן חלקי על "מניפסט של מרץ" שעמד להעניק להם אוטונומיה בתמורה להפסקת המרידה. בגדאד לא יישמה את ההסכמות במלואן והפעילה מדיניות של "ערביזציה" - עידוד הגעה של ערבים לאזורי נפט בכדי לשנות את המאזן הדמוגרפי. הכורדים קיבלו גם סיוע צבאי מאיראן, והעימותים נמשכו עד אמצע שנות ה-70.

החל מהמאה ה-19 גבולות המים באזור נקבעו בשיטות שונות. ב-1937 נקבעו כללים שהעניקו לעיראק שליטה רחבה בנתיב. ב-1969 איראן ביטלה הסכם זה באופן חד-צדדי, וטענה שיש לקבוע את הגבול לפי קו האמצע. מאז נוצרה מתיחות גוברת והסלמה מדינית וצבאית.

ב-1973 החלו מגעים חשאיים בין הצדדים. עיראק חיפשה להפסיק את התמיכה האיראנית בכורדים, ואיראן רצתה חלוקה ברורה של המים. בפגישות בפסגות ובהתערבות תיווך, כולל באלג'יר, הגיעו המנהיגים להסכמה ב-1975. תמורת ויתורים טריטוריאליים מסוימים וגבול ימי חדש, איראן הסכימה להפסיק את תמיכתה במורדים.

בהסכם נקבע קו ה-thalweg (קו המים העמוק ביותר בתעלת הנהר) כגבול הימי. באופן מעשי עיראק ויתרה על תביעותיה על מרבית מימי השט אל-ערב, ואיראן התחייבה להחזיר שטחים בשטח כולל של כ-1,500 קמ"ר שאחזה בהם קודם לכן. שתי המדינות התחייבו למנוע חדירות ולמנוע סיוע למורדים.

ההצהרות קבעו הקמת ועדות לסימון הגבול. ב-13 ביוני הוטבעה האמנה, שכללה פרוטוקולים ומפות לתיחום הגבול הימי והיבשתי.

היישום הביא להפסקת התמיכה האיראנית בכורדים. הסיוע הפסיק מיד, והמרידה הכורדית בחלה מיד להיחלש. עשרות אלפי כורדים שבו לאיראן או נאלצו להגר. בתום ההסכם בוצעו מבצעים צבאיים שהובילו לקריסת מרבית ההתנגדות הכורדית ומעצרי פליטים רבים.

חמש שנים בלבד לאחר החתימה, ב-17 בספטמבר 1980 הכריז סדאם שחלק משט אל-ערב שייך לעיראק. הכרזה זו הובילה לפרוץ מלחמת איראן, עיראק. על פי ההסכם לא הייתה אפשרות לביטול חד-צדדי, אך הקרעים הביאו לשמונה שנות לחימה.

אחרי נפילת משטרו ב-2003 השתפרו היחסים בין המדינות. ב-2007, 2008 הוקמו ועדות חדשות להסרת שרידי מלחמה וסימון גבול מחודש. חלק מהנהגת עיראק וראשיה הביעו הסתייגויות מההסכם, אך המגעים להבהרת הגבול ולפתיחת הנתיב הימי נמשכו.

הסכם אלג'יר נחתם ב-1975 בין איראן לעיראק. המטרה הייתה לשמור על השלום בגבול.

שט אל-ערב הוא תעלה שמחברת את עיראק לים. שתי המדינות התווכחו שנים על מי שולט בה.

הכורדים הם עם עם שפה ותרבות משלו. הם רצו שלטון עצמאי. עיראק ניסתה לדכא את המרד שלהם. איראן נתנה תמיכה לכורדים עד שהסכם אלג'יר סיים את זה.

בהסכם נקבע כי גבול הימי יהיה לפי קו העמק (thalweg). זהו קו המים העמוק בערוץ הנהר. איראן הסכימה להפסיק לתמוך בכורדים. גם הוחלט על הקמת ועדות לסימון הגבול.

אחרי ההסכם, סיוע האיראנים לכורדים הופסק. המרד הכורדי התפרק והרבה כורדים נמלטו ממלחמה.

בשנת 1980 עיראק הודיעה שוב שהשט במים שייך לה. זה הוביל להתחלת מלחמה ארוכה בין המדינות.

אחרי נפילת משטר סדאם היחסים השתפרו. ב-2007, 2008 שתי המדינות החלו להסיר שרידים של המלחמה ולסמן את הגבול מחדש.