הסכם זבורוב

הסכם זבורוב (בפולנית: Ugoda zborowska) נחתם בין בוגדן חמלניצקי, מנהיג הקוזאקים, וחאנות קרים (מדינה טטרית), מצד אחד, לבין האיחוד הפולני-ליטאי (המדינה המאוחדת של פולין וליטא), מצד שני. החוזה נחתם בזבורוב ליד טרנופול ב־17, 18 באוגוסט 1649 במטרה לסיים את מרד חמלניצקי.

המרד של חמלניצקי (1648, 1657) היה התקוממות של הקוזאקים הזפורוז'ים (קהילה צבאית-חקלאית של קוזאקים) והאיכרים האוקראינים נגד שלטון האיחוד הפולני-ליטאי. המניעים כללו דיכוי דתי, הקוזאקים היו אורתודוקסים (סוג של נצרות), ושאיפה לאוטונומיה. הקוזאקים נכנסו לברית עם הטטרים של חאנות קרים, בראשות חאן אסלאם-גיטי. לאחר סדרת ניצחונות כותרו כוחות פולנים ליד זבורוב, ומלך פולין יאן השני קז'ימייז' נאלץ להתפשר.

האיחוד נאלץ לוותר כדי לעצור את הלחימה. ההסכם הכיר בהישגי הקוזאקים ואפשר להם אוטונומיה רחבה יותר באזורי השלטון שלהם, בדומה לסיץ' הז'פוריז'י (מרכז מנהלי וצבאי של הקוזאקים). עיקרי התנאים: מניעת החזקת צבא פולני בשטחים קוזאקיים; הגדלת המספר הרשום של הקוזאקים מ־כ־8,000 ל־40,000 (רשומים = הוכרו כחיילים ולקבל שכר); הכרה בכנסייה האורתודוקסית ככנסייה של אוקראינה; והוצאת האצילים הפולנים והיהודים מהאחוזות שבשליטת הקוזאקים. חאנות קרים קיבלה כופר גבוה מהפולנים כדי להפסיק את ההתקפות.

בסופו של דבר אף צד לא היה מרוצה. הקוזאקים קיבלו הכרה פוליטית, אך רבים מהאיכרים נאלצו לשוב לשעבוד. הפולנים חתמו תחת לחץ, והקרבות חודשו בשנה הבאה בהסכמת הסיים הכללי.

הסכם זבורוב נחתם ב־1649 בין בוגדן חמלניצקי לקבוצות פולניות.

חמלניצקי הוביל מרד של הקוזאקים (לוחמים חקלאים) והאיכרים נגד שלטון פולני-ליטאי. הם רצו חוקים טובים יותר וזכויות. הקוזאקים יצאו יחד עם הטטרים של חאנות קרים (קבוצה טטרית).

ההסכם נתן לקוזאקים יותר זכויות. איפשר להם אוטונומיה (חלק של שלטון עצמאי). הפולנים לא יכלו להחזיק שם חיילים. מספר הקוזאקים הרשומים גדל מאוד מ־כ־8,000 ל־40,000. הכנסייה האורתודוקסית (סוג של נצרות) הוכרה כאורתודוקסית לאוקראינה. גם ניתנה תשלום לחאנות קרים כדי להפסיק את התקיפות.

למרות ההסכם, הרבה אנשים היו לא מרוצים. חלק מהאיכרים חזרו לשעבוד, והקרבות חזרו בשנה הבאה.