"הסלע האדום" הוא פזמון ישראלי משנות החמישים. פזמון כאן פירושו שיר קצר שמספר סיפור. המלים נכתבו על ידי חיים חפר, המנגינה בוצעה על ידי יוחנן זראי, והביצוע המוכר הוא של אריק לביא.
בשיר מתוארת מסעה של קבוצת צעירים אל "הסלע האדום", הכינוי לפטרה, אתר עתיק עם מקדש חצוב בסלע, שבאזור אבני החול של הרי אדום. פטרה נמצאת בדרום ירדן, כ-25 ק"מ מהגבול עם ישראל, סמוך לפארן.
הקרבה והיופי של המקום העוררו צעירים לנסות לחצות את הגבול לירדן ולראות את פטרה. מבין המבקרים הראשונים היו, ככל הנראה, מפקד יחידה 30 חיים דים וסגנו אהרון קמארה ב-1952. מסעות כאלה הפכו לסוג של הרפתקה רומנטית, אבל גם היו מסוכנים: חלק מהנוער נתפס בידי הלגיון הירדני, ורבים נהרגו.
מסעו של מאיר הר-ציון במאי 1953 תרם לאגדה הזו. גם תקרית רבת קורבנות באוגוסט 1953, שבה חמשה ישראלים נרצחו בדרכם לפטרה, הובילה להחמרת איסורי מעבר. חיים חפר עצמו ביקש מדוד בן-גוריון להפסיק לשדר את השיר, מחשש שהוא מעודד צעירים לצאת למסע מסוכן. ב-30 ביולי 1958 הוחלט על איסור שידור, וגם הושמו מגבלות על שירים דומים. הפזמון כמעט לא הושמע במשך עשרות שנים.
לאחר הסכם השלום בין ישראל לירדן ב-1994, הותר לאזרחי ישראל לבקר בירדן ובפטרה באופן חוקי.
"הסלע האדום" הוא שיר ישראלי משנות ה-50. שיר זה נכתב על ידי חיים חפר. המנגינה של השיר נכתבה על ידי יוחנן זראי. גרסה מפורסמת בוצעה על ידי הזמר אריק לביא.
השיר מדבר על מסע לצידה של פטרה. פטרה היא עיר עתיקה חצובה בסלעים. היא נמצאת בדרום ירדן, קרוב לגבול עם ישראל.
צעירים רצו לראות את המקום בעיניים שלהם. הם ניסו לעבור את הגבול בדרך לא חוקית. זה היה מסוכן. כמה צעירים נלכדו, וחלק מהם נפגעו.
בשנת 1958 החליטו לאסור להשמיע את השיר. חששו שהשיר יעודד צעירים לצאת לסכנה. רק אחרי הסכם השלום עם ירדן ב-1994 התאפשר לבקר בפטרה באופן חוקי.
תגובות גולשים