הפטרה

ההפטרה היא קטע מספרי הנביאים (החלק מהתנ"ך שנקרא "נביאים") שמקובל לקרוא בבית הכנסת בשבתות, במועדים ובחלק מהתעניות, בדרך כלל לאחר סיום קריאת התורה בתפילת מנחה. הפרקטיקה לא עוקבת אחרי סדר הספרים של הנביאים כפי שקיים בתורה; במקום זאת נבחרים קטעים שהתאמתם לנושא הפרשה (הפרשה השבועית) או לאירוע הסמוך.

יש דעות שונות מתי התחילו לקרוא הפטרות. חלק ייחסו זאת לעזרא, אחרים ראו בהפטרה תחליף קריאת תורה בתקופות של גזירות. השם "הפטרה" הוצע כמקושר לכך שהיא פוטרת מהחובה לקרוא בתורה. ישנה עדות כתובה ראשונה לקטע כזה בברית החדשה, בסיפור קריאת ישעיהו על ידי ישו. בתוספתא ובתלמוד מופיעים סדרי הפטרות וחלקם הוסדרו בהמשך למסורות קהילתיות שונות. לפי פסקות הרב משה פיינשטיין, לא ראוי שמישהו ישנה את ההפטרה על פי טעמו האישי אם היא מנוגדת למסורת הקהילה.

בפועל נהוג להתאים את ההפטרה לפרשה השבועית או לאירוע. רוב ההפטרות נלקחו מספרי ישעיהו, תרי-עשר (שמותם "תרי עשר", שנים-עשר נביאים קצרים) ומלכים.

ההפטרה נערכת בטעמי המקרא (סימוני ניגון) שונים מאלו של קריאת התורה. מקורות ימי־ביניים מציינים שהניגון המיוחד היה קיים כבר אז.

קורא ההפטרה נקרא "מפטיר" (האדם שקורא את קטע ההפטרה). המפטיר הוא בדרך כלל האדם האחרון שקיבל עליית קריאה באותו מעמד. בקריאות נהוג לברך לפני ההפטרה ואחריה, ולכבד בשעת הקריאה אנשים בשמחה.
קהילות נוספות מוסיפות פסוקים אחרי ההפטרה, למשל נוסח ספרד וקהילות איטליה.
בחלק מהחסידויות המפטיר קורא בלחש, וכל יהודי קורא לעצמו. יש שלוש דרכים מקובלות לקרוא: מתוך ספר תנ"ך מודפס ומוטעם; מתוך "ספר אפטרתא" הכתוב על קלף כשתיק כמו ספר תורה; או לפי מנהג הגר"א, שכתב שיש לכתוב את כל ספרי הנביאים על קלף ולקרוא מהם.

באשכנז ובחלק מקהילות תימן וספרד נהוג שהנער בבר־המצווה קורא את ההפטרה. בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות גם בת־המצווה קוראת. ברוב הקהילות הספרדיות הנער עולה לתורה לקטע אחר ולא קורא את ההפטרה.

הבחירה של הקטעים אינה אחידה בין הקהילות. קיימות רשימות שונות לפי מנהגי העדות, ובחלק מן המסורות שמרו גם רשימות ממחזור קריאה תלת-שנתי שנמצא בקטעי מגניזת קהיר.

כאשר לא מצוין אחרת, ההפטרה זהה בין רוב העדות. הפטרות מפורטות לפי ספרי התורה השונים ברשימות המסורתיות.

ההפטרה היא קטע מהנביאים (ספרים של אנשים שקיבלו מסר מהאל). קוראים אותה בבתי כנסת אחרי קריאת התורה בשבת ובחגים.

לפני זמן רב התחילו לקרוא הפטרות. יש שאמרו שזה כדי להחליף קריאת תורה כשאסרו לקרוא בה. אחרים חשבו שזה הוכחה שגם הספרים אחרי התורה חשובים. כתובה עדות ראשונה לקריאה בספרים ישנים מאוד.

הפטרה נבחרת כי היא קשורה לפרשה השבועית או לחג. קוראים אותה בטון מיוחד, שונה מטון קריאת התורה. פעם נוהגים לברך לפני ואחרי ההפטרה. קורא ההפטרה נקרא "מפטיר" (האדם שקורא).
בחלק מהקהילות נער בבר־המצווה קורא את ההפטרה.
יש קהילות שקוראות מהספר המודפס. יש קהילות שהעדיפו לכתוב את ההפטרות על קלף, כמו ספר תורה.

לא כל הקהילות קוראות את אותם קטעים. יש רשימות שונות לפי מנהגי העדות, וחלקן נשמרו גם ברשימות עתיקות שנמצאו במגניזה.