הספר הלבן, שנקרא גם "הספר הלבן של צ'רצ'יל", פורסם ביוני 1922 על ידי שר המושבות הבריטי וינסטון צ'רצ'יל. זאת פרשנות רשמית של ממשלת בריטניה להצהרת בלפור, הבטחה בריטית לקידום "בית לאומי" ליהודים בארץ ישראל. המסמך נתן לפרושתו של הדבר פרשנות מצמצמת, מה שגרם לאכזבה בקרב התנועה הציונית. ב-24 ביולי 1922 אישרה מועצת חבר הלאומים (הארגון הבין-לאומי שאחראי על מנדטים) את כתב המנדט שכלל את הצהרת בלפור, ובכך הפך הספר הלבן לחלק ממסמך בינלאומי מחייב.
בתחילת שנות ה-20 גברה התנגדות הערבים לשלטון המנדט הבריטי ולעליית יהודים לארץ. התסיסה הגיעה לשיא במאי 1921 במהלך אירועים אלימים שנקראו מאורעות תרפ"א. הבריטים חיפשו פתרון קבע באזור. כחלק מתוכנית רחבה במזרח התיכון תכנן צ'רצ'יל לתמוך בהקמת מדינות ערביות: עיראק לפייסל, ומדינה במעבר הירדן לאחיו עבדאללה.
הספר הלבן קובע כמה עקרונות מרכזיים:
- בריטניה ממשיכה לתמוך בהצהרת בלפור וברעיון של בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. צ'רצ'יל הדגיש שהזכות של היהודים על הארץ אינה "חסד" אלא זכות.
- הזכויות של ערביי הארץ נשמרות, והשטח של הבית הלאומי יהודתיח לשטחי ארץ ישראל ולא לכל המרחב.
- העלייה היהודית תוגבל לפי היכולת הכלכלית של הארץ לקלוט מהגרי עבודה, כדי לא לפגוע בפרנסת התושבים המקומיים.
- ההצהרה לא מחייבת שליטה יהודית על כל ארץ ישראל, אלא הקמת בית לאומי בתוכה.
לפני שהוברר בפרלמנט הבריטי, המסמך הוצג להנהגה הציונית ולמשלחת ערבית בלונדון. מנהיגים ציונים, ובראשם חיים ויצמן, דנו אם לקבלו. בלחץ בריטי הוסכמה ההנהלה הציונית לתת את הסכמתה, ווייצמן חתם על ההסכמה. גם זאב ז'בוטינסקי אישר שהוא חלק מההחלטה.
בתגובה בקרב היישוב היהודי הורחב ארגון ההגנה מארגון מקומי לארגון ארצי, הוקם מרכז ההגנה ונעשו הכנות צבאיות ואגירת נשק, מתוך חשש מפרעות עתידיות. הערבים דחו את רעיון חלוקת שטח להקצאת חלק ליהודים וחזרו על התנגדותם.
נוסח המנדט מיולי 1922 כלל גם הוראה שמאפשרת לבריטניה לעכב או למנוע את יישום חלקים מהמנדט בעבר הירדן המזרחי, בכפוף לאישור מועצת חבר הלאומים.
הספר הלבן יצא ביוני 1922. צ'רצ'יל, שר המושבות הבריטי, כתב אותו. זהו מסמך שמסביר איך בריטניה רואה את הצהרת בלפור. הצהרת בלפור היא הבטחה בריטית לעזור להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. מועצת חבר הלאומים (קבוצה בינלאומית) אישרה אחר כך את המנדט, מסמך שמינה את בריטניה כאחראית על הארץ.
בתחילת שנות ה-20 הערבים בארץ לא היו מרוצים מהשלטון. היו אירועים אלימים ב-1921. הבריטים חיפשו פתרון ובנו תכנית אזורית. הם תכננו לתת את עיראק לפייסל ואת עבר הירדן לאחיו עבדאללה.
הספר הלבן אמר כמה דברים עיקריים:
- בריטניה תומכת בהצהרת בלפור וברעיון של בית לאומי ליהודים.
- הזכויות של הערבים נשמרות.
- היהודים יכולים לעלות לארץ לפי מה שהכלכלה יכולה לספוג. הכלכלה = היכולת של הארץ להעסיק ולפרנס אנשים.
- ההצהרה לא אומרת שכל הארץ תהיה אך ורק יהודית.
המסמך הוצג להנהגה הציונית ולמשלחת ערבית בלונדון. מנהיגים ציונים, כמו חיים ויצמן, חשבו אם להסכים. בסוף ההנהגה הציונית הסכימה ווייצמן חתם. זאב ז'בוטינסקי גם תמך בהחלטה.
בחסימת התגובה היהודית הוגדל ארגון ההגנה. ההגנה = ארגון שהגן על יישובים יהודיים. אנשים התחילו להתאמן ולהכין אמצעים לשמירה. הערבים לא הסכימו לחלוקה ושלחו את הנושא חזרה אל המזרח התיכון.
המנדט של יולי 1922 אפשר לבריטניה לדחות חלקים מהמנדט בעבר הירדן המזרחי, אחרי אישור מועצת חבר הלאומים.
תגובות גולשים