היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה

במהלך מלחמת העולם הראשונה ארץ ישראל נשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית (טורקיה). המנדט הבריטי (שליטה של בריטניה לאחר המלחמה) החל להחליף את השלטון בהדרגה מקיץ 1917 עד סוף 1918.

יהודים שלא היו נתינים עות'מאניים סבלו כבר לפני המלחמה. עם כניסת טורקיה למלחמה נותקו קשרי הסחר והתרומות מחו"ל. היבוא פסק, הכלכלה עלתה על שרטון ונוצר מחסור חמור במזון ובתרופות.

השלטון הטורקי הטיל מסים כבדים והחרים בהמות עבודה, כלים ומזון. פגעו גם אסונות טבע כמו שדות שנפגעו מארבה. רבים מתו ברעב, ובתי ספר וארגונים דתיים שהחזיקו עניים התקשו לתפקד.

נכפו הגבלות על היהודים: איסור על נשיאת נשק, איסור על דגלים ציוניים, חובת לימוד טורקית בבתי הספר, ולעתים נאסר לכתוב בעברית וביידיש. הטורקים דרשו ממי שאין לו נתינות עות'מאנית להתעת'מן (לקבל נתינות טורקית). אלה שסירבו גורשו.

הטורקים הגרישו רבים, בין השאר את תושבי יפו ותל אביב. גם רבים ממנהיגי היישוב גורשו, למשל דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי. במקביל גויסו יהודים לעבודות שירות קשות. בסוף המלחמה אוכלוסיית היישוב ירדה משמעותית, לפי הערכות מ‑84,000 ל‑56,000.

יהדות ארצות הברית והממשל האמריקני ארגנו סיוע של כסף ומזון. היו שתי בעיות מרכזיות: צורך באישור הנשיא ושליטה טורקית שעשויה להחרים חלק מהסיוע. בסופו של דבר אושרה העברה, אך חלק נכבד מהסיוע נרשם או נשלט על ידי השלטונות.

היישוב בארץ הקים ועדים לשירותים חברתיים. לדוגמה, ועד להקלת המשבר בראשות מאיר דיזנגוף וחלוקת מצרכים דרך "המשביר". גם הדיונים הפוליטיים היו מרכזיים: חלק מהמנהיגים תמכו בנייטרליות, אחרים, כמו חיים ויצמן וזאב ז'בוטינסקי, שאפו לפעול פוליטית או צבאית מול הבריטים.

קבוצת מחתרת קטנה בשם ניל"י פעלה כמודיעין למען הבריטים כדי לקדם עמדות מדיניות ליהודים. הקבוצה נחקרה ונחשפה ב‑1917, והתגובה הטורקית החריפה. במקביל הוציאה בריטניה בסוף 1917 הכרזה ידועה, הצהרת בלפור, שהתייחסה לתמיכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי.

לקראת סוף המלחמה הצטרף ארגון הסיוע האמריקני ג'וינט למפעל העזרה. אליעזר הופיין, מנהל בבנק אנגלו-פלשתינה, התמנה לנהל את פעולות החלוקה בארץ. הוא שילב את רשת הסניפים של הארגונים המקומיים בחלוקת מזון וכסף.

הופיין עבד דרך נציגויות נייטרליות, כמו הקונסוליה הספרדית בירושלים, כדי להקל על משלוחים. הטורקים יירטו לעתים מברקים ועצרו חשודים, אך המפעל המשיך לפעול.

בסיום תקופת הפעולה חיבר הופיין דו"ח על פעילותו בין 1 באוגוסט 1917 ל‑31 במאי 1918. הוא תיאר את המצב הכלכלי והחברתי, פירוט של חלוקות מזון ועזרה רפואית, והסביר מונחים מקומיים באנגלית לקוראים בארה"ב.

הארץ חולקה לשמונה יחידות חלוקה. ירושלים קיבלה כחצי מהסיוע בשל מצוקה רבה. הדו"ח גם פירט תמיכה בגולים ששהו בהומס שבסוריה, בהיקף של 741 ליש"ט (לירות שטרלינג).

במלחמת העולם הראשונה ארץ ישראל נשלטה על ידי הטורקים. אחרי זה בריטניה התחילה לשלוט במקום.

היה חסר מזון ותרופות. זה קרה כי היבוא מחו"ל פסק. אנשים רעבו וחלו במחלה.

השלטון הטורקי גבה מיסים והחרים חפצים. רבים גורשו מערים כמו יפו ותל אביב. מנהיגים יהודים גורשו גם הם.

אסור היה להניף דגלים ציוניים. בבתי ספר לימדו טורקית. חלק מהצעירים גוייסו לעבודות קשות.

יהודים בארצות הברית שלחו כסף ואוכל לעזרה. בארץ הוקמו ועדים שחילקו מצרכים וניסו לעזור לעניים.

קבוצה קטנה בשם ניל"י עזרה לבריטים במודיעין. הקבוצה נחשפה ב‑1917 והטורקים ענו בחומרה.

בסוף 1917 בריטניה פרסמה הצהרה שקראה לבית לאומי לעם היהודי. זו נקראת הצהרת בלפור.

הג'וינט הוא ארגון עזרה אמריקני. אליעזר הופיין ארגן את חלוקת המזון והכסף בארץ.

הוא עבד דרך הקונסוליה הספרדית כדי להקל על המשלוחים. ירושלים קיבלה חלק גדול מהעזרה.

הופיין כתב דו"ח על הפעילות בין אוגוסט 1917 למאי 1918. בדו"ח הוא פירט מי קיבל אוכל ועזרה רפואית.