הסתדרות ציונית חדשה (הצ"ח) הוקמה על ידי הרוויזיוניסטים, תנועת חסידי זאב ז'בוטינסקי, ופעלה בשנים 1935, 1946. בשנות ה־20 וה־30 צמחו תנועות כמו בית"ר ותנועת הצעירים, שקידמו חינוך ציוני לאומי והכשרה צבאית לקראת עלייה לארץ. במקביל פעלו גם הזרועות המדיניות של הרוויזיוניסטים, כגון הצה"ר (ברית הציונים הרוויזיוניסטים), שניסו להשפיע בתוך ההסתדרות הציונית העולמית.
המתח בין ז'בוטינסקי למחנה העבודה והנהגת ההסתדרות הגבר. הרוויזיוניסטים דרשו שההסתדרות תצהיר במפורש כי מטרתה היא הקמת מדינה עברית בארץ ישראל, ותנקוט צעדים נגד המדיניות הבריטית שהגבילה עלייה והתיישבות (המנדט הבריטי, שלטון בריטניה בארץ ישראל). הם האשימו את הנהגת ההסתדרות בחוסר פעולה שאילץ את היישוב להישאר חלש מול הבריטים והערבים.
ב־1933 אירעו מתחים חריפים בעקבות מותו של חיים ארלוזורוב, והשנאה בין המחנות החריפה. ב־1934 יזמה הצה"ר את "מבצע הקובלנה הלאומית", פטיציה (מכתב בקשה רחב) שביקשה חתימות נגד המדיניות הבריטית ולטובת עלייה חופשית. המבצע אסף כ־600,000 חתימות. ב־1935, אחרי החלטת ההסתדרות לחייב ציות מפלגתי ("סעיף המשמעת"), פרשה הצה"ר באפריל והקימה ב־25 באותו חודש את ההסתדרות הציונית החדשה.
ז'בוטינסקי השקיע מאמצים רבים בגיוס תמיכה בארצות אירופה ובקרב צעירים. כינוס היסוד נערך ב־7 בספטמבר בווינה. אל הצ"ח הצטרפו כ־713,000 חברים מ־32 מדינות, וז'בוטינסקי נבחר לנשיאה. במקביל פרשו רבים מהרוויזיוניסטים מהסתדרות העובדים והצטרפו לגופים מקבילים של תנועתם, כולל קופת חולים לאומית.
הצ"ח פעלה מדינית מול ממשלות וקהילות כדי לקדם דרישות כמו פתיחת שערי הארץ לעלייה יהודית, הקמת כוח צבאי יהודי, קידום התרבות והלשון העברית, ורעיון להקים מדינה עברית משני עברי הירדן. ז'בוטינסקי קידם גם תוכניות לניסיון לפנות יהודים מאירופה וליישבם בארץ (רעיון ה"אבקואציה"), שכללו שאיפה ליישוב מספר גדול של עולים בתוך שנים ספורות. תוכניות אלו לא זכו לתמיכה רחבה.
מותו של ז'בוטינסקי ב־1940 פגע בפעילות המדינית של הרוויזיוניסטים. עם זאת משמרת פעילות מדינית התקיימה על ידי גורמים אחרים, כמו האצ"ל, שפעלו בארצות הברית ובמקומות אחרים במהלך ומיד אחרי מלחמת העולם השנייה.
בוועידת הקונגרס הציוני ה־22 בבאזל, 1946, חזרו חברי ההסתדרות הציונית החדשה לשורות ההסתדרות הציונית העולמית כסיעה של הצה"ר. החלטה זו הגיע לאחר שקיבלו במידה מסוימת את המטרה המיידית של הקמת מדינה עברית, בין השאר על רקע קבלת תוכנית בילטמור ב־1942.
הסתדרות ציונית חדשה קמה ב־1935. היא הוקמה על ידי הרוויזיוניסטים. רוויזיוניסטים, קבוצה שאהדה את זאב ז'בוטינסקי.
הם רצו שהמטרה תהיה להקים מדינה עברית בארץ ישראל. הם זעמו על בריטניה. המנדט הבריטי, שלטון בריטניה בארץ ישראל, הגביל עלייה.
ב־1933 נהרג חיים ארלוזורוב, וזה החריף ריבים בין הקבוצות. ב־1934 ארגנו הרוויזיוניסטים פטיציה, מכתב עם חתימות. הם אספו כ־600,000 חתימות נגד מדיניות הבריטים.
ב־1935 הפרישו הרוויזיוניסטים והקימו את ההסתדרות הציונית החדשה ב־25 באפריל.
ז'בוטינסקי נסע ברחבי אירופה וביקש תמיכה. כינוס היסוד היה ב־7 בספטמבר בווינה. הצ"ח קיבלה כ־713,000 חברים מ־32 מדינות. ז'בוטינסקי נבחר לנשיא.
הצ"ח רצתה לאפשר עלייה חופשית, להקים כוח צבאי יהודי, ולחזק את השפה והתרבות העברית. הם דיברו על מדינה עברית גם מצדו השני של הירדן.
היתה גם תוכנית לנסות להעביר יהודים מאירופה לארץ. התוכנית לא קיבלה תמיכה מספקת.
ז'בוטינסקי מת ב־1940. זה החליש את הפעילות המדינית. חלקים אחרים המשיכו לפעול, כמו האצ"ל, במיוחד בארצות הברית.
ב־1946, בקונגרס הציוני בבאזל, חזרו חברי ההסתדרות הציונית החדשה אל ההסתדרות הציונית העולמית. הם הצהירו שהמטרה היא הקמת מדינה עברית, אחרי שתקבלו את תוכנית בילטמור מ־1942.
תגובות גולשים