העיר החופשית דנציג

העיר החופשית דנציג (גרמנית: Freie Stadt Danzig; פולנית: Wolne Miasto Gdańsk) הייתה ישות פוליטית תחת חסות חבר הלאומים (ארגון בינלאומי) בין 1920 ל-1939. העיר, שנקראה בפולנית גדנסק, הייתה מוקד מחלוקת בין גרמניה לפולין והפכה לאחת העילות לפלישת גרמניה לפולין ב-1939.


לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקמה מחדש מדינה פולנית עצמאית. כדי לתת לפולין מוצא לים הבלטי נוצר "המסדרון הפולני", רצועת אדמה שחיברה את פולין אל הים. בנקודת המוצא עמד נמל דנציג, אך מרבית תושביו היו גרמנים. מסיבות של הגדרה עצמית הוחלט לא להעביר את העיר לפולין, ומכאן נוצרה ה"עיר החופשית" בשנת 1920. שטחה היה כ-1,966 קמ"ר ואוכלוסייתה מימיה הראשונים מנתה מאות אלפים, כשכ־90% היו גרמנים.

על פי הסכם ורסאי הוכנסה העיר לחסות חבר הלאומים. לפולין הוענקו זכויות מיוחדות: שליטה על מסילת ברזל מובילה, נמל צבאי בווסטפרפלטה ושיתוף במכס. בעיר שכן נציב עליון מטעם חבר הלאומים שנועד ליישב סכסוכים בין פולין ועיריית דנציג.

ליד דנציג נבנה נמל פולני חדש, גדיניה, אשר הפך לתחרות כלכלית חשובה ופגע בתפקיד המסחרי של דנציג.


בשנות ה-30 הוקמה בדנציג שלוחה של המפלגה הנאצית. בבחירות 1933 קיבלו הנאצים תמיכה רבה. ראשי העיר והמשטר המקומי נטו למדיניות נאצית בהנהגת ארתור גרייזר. למרות הלחץ, הנאצים לא קיבלו את רוב שני השלישים הנדרש כדי לשנות את החוקה ולספח את העיר רשמית לגרמניה.

נציבים עליונים בולטים היו שון לסטר (אירי) ושווייצרי בשם קרל יעקב בורקהרדט. בשנים האחרונות לפני המלחמה התחזקה התעמולה הגרמנית ודוברות דרישות טריטוריאליות, כולל דרישה למסירת דנציג. שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ העלה דרישה זו בסוף 1938.


ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין. מעמדה של דנציג שימש תירוץ חלקי לפרוץ המלחמה. ב-2 בספטמבר 1939 הצביעה ממשלת דנציג על סיפוחה לגרמניה, ובכך תם מעמד העיר החופשית.


חלקים מקומיים, בעיקר עובדי דואר וחיילים בפאתי הנמל, התנגדו לגרמנים. בקרב וסטרפלאטה עמדו חיילים פולנים במשך שבעה ימים לפני הכניעה. העיר נכבשה חזרה על ידי כוחות סובייטיים ופולניים ב-30 במרץ 1945. לאחר ועידת פוטסדאם הוחלט להעביר את העיר לפולין, ותושביה הגרמנים גורשו. היום העיר היא גדנסק הפולנית.


קהילה יהודית קטנה התקיימה בדנציג מהמאה ה-19. בשנת 1887 נחנך בית כנסת מרכזי גדול בסגנון ניאו-קלאסי. בתחילת המאה ה-20 היו בעיר כ-2,500 יהודים. אחרי המלחמה והחוקה החדשה של העיר הגיע מספרם לשיא של כ־10,000 בסביבות 1929, בעיקר בעקבות כניסת יהודים מפולין.

מאז 1937 החלו רדיפות ונישול כלכלי, כולל "אריזציה", העברת נכסים ליהודים מהידיים שלהם בכפייה, ואירועים אלימים כמו ליל הבדולח ב-1938. רבים מהיהודים עזבו או ניסו להגר. בסוף תקופת המלחה היו בדנציג כמה אלפים יהודים; עם סיפוח העיר לגרמניה הקהילה סופחה לארגונים היהודיים הגרמניים.

בין רבני העיר היו אלחנן אשכנזי ומאיר פוזנר. בית הקברות היהודי שוקם חלקית אחרי המלחמה.


הציונות נוכחה בעיר מאז תחילת המאה ה-20. סניפים ותנועות נוער ציוניות קיימו כינוסים ועידות חשובות בדנציג, כולל ועידות של השומר הצעיר, החלוץ ובית"ר.

דנציג (היום גדנסק בפולין) הייתה עיר מיוחדת בין 1920 ל-1939. העיר עמדת תחת "חסות" של חבר הלאומים. חבר הלאומים הוא ארגון מדינות שניסה למנוע מלחמות.


לאחר מלחמת העולם הראשונה לקחו לפולין רצועת אדמה לים. הנמל של דנציג נשאר נפרד, לכן הקימו שם "עיר חופשית" ב-1920. רוב התושבים דיברו גרמנית.

הפולנים קיבלו זכויות מיוחדות בנמל ובמסילות ברזל. ליד דנציג נבנה נמל פולני חדש בשם גדיניה. הנמל החדש עזר לפולין וסיכן את העסקים של דנציג.


בשנות ה-30 הגיעו לדנציג אנשי המפלגה הנאצית. הנאצים הם מפלגה גרמנית בראשות אדולף היטלר. הם ניסו לשלוט בעיר ולרדוף מיעוטים.

ב-1938 דרשו הגרמנים לקבל את דנציג חזרה. שוב ושוב הועלו דרישות פוליטיות ולחץ צבאי.


ב-1 בספטמבר 1939 פלשו גרמניה לפולין. ב-2 בספטמבר העיר הוצמדה לגרמניה. כך נגמר מעמד העיר החופשית.


היו קרבות קטנים ליד הנמל. משמרים פולנים בעיר עמדו והגנו, למשל בווסטרפלאטה, כשבוע ימים. העיר נכבשה חזרה באביב 1945. אחרי המלחמה הפכה העיר לחלק מפולין.


במאה ה-19 חיו בדנציג יהודים קטנים. ב-1887 נבנה שם בית כנסת ענק. בשנות ה-20 הגיעו יהודים נוספים והקהילה גדלה.

בשנות ה-30 הוחרפו הרדיפות נגד היהודים. אירועים קשים כמו "ליל הבדולח" פגעו בהם, ורבים ניסו לעזוב. לאחר סיפוח העיר לגרמניה נותקו הקשרים הקהילתיים.


דנציג הייתה גם מקום לפעילות ציונית. תנועות נוער ציוניות קיימו כינוסים ועידות בעיר.