המלחמה הסתיימה בהפסקת אש שחלה ב-11 בנובמבר 1918, בשעה 11:00, עם חתימת כניעת גרמניה.
לאחר המלחמה הטילו מדינות ההסכמה הסגר ימי על גרמניה. הסגר זה הגביל את אספקת המזון והסחורות, וגרם לפי הערכות לתמותה בעקבות תת־תזונה בשנה האחרונה ושנתיים האחרונות של המלחמה. הסגר נמשך עד אחרי חתימת חוזה ורסאי ביוני 1919. חלק מההיסטוריונים טוענים שההסגר וההשפלה שבחוזה ורסאי תרמו לפריצת מלחמת העולם השנייה.
בחוזה ורסאי מ־1919 נקבע סיום רשמי למלחמה. בין סעיפיו הרבים נדרשה גרמניה לקבל אחריות לפרוץ המלחמה ולשלם פיצויים כבדים. החוזה גם קיבל את רעיון הקמת חבר הלאומים. הסנאט האמריקאי לא אישר את האמנה, ולכן ארצות הברית חתמה על הסכם שלום נפרד עם גרמניה ב-1921.
בשנים של המלחמה התפשטה מגפת השפעת, שנקראה בזמנו "שפעת ספרדית" אף על פי שמקורה בארצות הברית. המחלה פגעה בחיילים ואזרחים ברחבי העולם. ההערכות למספר המתים מגיעות לכ־50 מיליון.
המלחמה הובילה למהפכות רבות. ברוסיה הוחלף המשטר הצארי במהפכה ובשנת 1917 עלו הבולשביקים לשלטון. הבולשביקים (מפלגה קומוניסטית) פרשו מהמלחמה בתחילת 1918 וחתמו על חוזה ברסט-ליטובסק, שבו ויתרו על שטחים נרחבים לטובת גרמניה ואוסטרו־הונגריה.
גרמניה איבדה כ-13% משטחה, וחלקים הועברו לפולין ולמדינות אחרות. המעצמות לקחו את קולוניות גרמניה ואימפריה העות'מאנית כמנדטים מטעם חבר הלאומים. גרמניה ניסתה להנציח גיבורים ומבצעים צבאיים, אבל גם חשה השפלה. משבר כלכלי ופיצויים הובילו לאינפלציה קשה בשנות העשרים ולתחושת אובדן אמון, אשר סייעה בעליית מפלגות קיצון.
במהלך המלחמה עברה רוסיה מהפכה. הבולשביקים הקימו שלטון קומוניסטי והחליטו לפרוש מהמלחמה. בעקבות התבוסות והחוזה ברסט-ליטובסק רוסיה ויתרה על שטחים רבים. לאחר המלחמה נוסדו מדינות חדשות באירופה המזרחית והקווקז, אך רבות מהן נכבשו על ידי הסובייטים והפכו לרפובליקות סובייטיות.
האימפריה התפצלה למדינות עצמאיות: אוסטריה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה ורומניה בין היתר. הגבולות החדשים כללו מיעוטים לאומיים גדולים, וגרמו למתחים אתניים ולבעיות מיעוטים.
האימפריה העות'מאנית פורקה. ההסדרים הראשוניים הובילו למנדטים ברוב המזרח התיכון, וארץ ישראל קיבלה מנדט בריטי. מאוחר יותר, בעקבות ההתנגדות הטורקית בראשות מוסטפא כמאל, נחתמה ברית לוזאן ושתיונה הוביל להקמת הרפובליקה הטורקית המודרנית.
המדינות הדומינוניות של בריטניה, כמו אוסטרליה וקנדה, חיזקו את התחושה הלאומית שלהן בעקבות המלחמה וקיבלו מעמד דיפלומטי עצמאי יותר בשנות ה־20. בריטניה עצמה נוקתה כלכלית; חובות, אינפלציה ופגיעה בתעשייה יצרו משברים פנימיים.
ארצות הברית יצאה מהמחלמה כמעצמת־על כלכלית וצבאית. עם זאת, הציבור בחר בבדלנות פוליטית. תהליך של שגשוג כלכלי הסתיים בשפל הגדול של 1929, ואמריקה נכנסה מאוחר יותר למלחמת העולם השנייה.
צרפת עברה אובדן כבד של צעירים. המנהיגים הצרפתים חיפשו ביטחון נגד גרמניה והתמקדו ביצירת גבולות וביצירת אזורי הגנה. חיילים ממושבותיה של צרפת חזרו דרושים זכויות, והניסיון להמשיך לייחס להם מעמד נמוך חיזק תנועות עצמאות במושבות.
גבולות חדשים הותירו מיעוטים רבים במדינות חדשות. יהודים סבלו חשדות ורדיפות במקומות שונים. אירועים אלימים פגעו בקהילות שונות מיד לאחר המלחמה.
המלחמה מומנה במידה רבה באמצעות אשראי. ארצות הברית העמידה הלוואות גדולות למדינות אירופה, מה שהפך אותה לנושאת החובות העיקרית. מערכת החזרי חובות וחזרת מדינות לתקן הזהב יצרו לחצים על הכלכלה האירופית. אינפלציה קשה בגרמניה ב־1923, ושוב השפל הגדול, פגעו קשות בהתאוששות.
החוויות הקשות של המלחמה יצרו "דור אבוד" וטראומה לאומית. צרפת התאפיינה בהספד ובניית אנדרטאות. מעמד הנשים השתפר במקומות מסוימים, ובחלק מהמדינות קיבלו נשים זכות הצבעה.
מלחמת העולם הראשונה יצרה אבדות עצומות. הטכנולוגיה המודרנית, כמו ארטילריה ורובים מכניים, הגברה את הקטל. מספר ההרוגים כולל חיילים ואזרחים, ומספרים משתנים לפי מקורות. בנוסף, שדות הקרב נשארו מלאים תחמושת שלא התפוצצה, ולעתים פוגעת עד היום. פירוק ושמירת שדות אלה נמשכים בעשורים שאחרי המלחמה.
המלחמה הסתיימה ב-11 בנובמבר 1918 בשעה 11:00. גרמניה נכנעה.
לאחר המלחמה מדינות מסוימות סגרו את הים סביב גרמניה. ההסגר (סגירה של הובלות סחורות) גרם למחסור גדול במזון. אנשים רבים מתו מרעב או מתת־תזונה.
ב-1919 חתמו מדינות על חוזה שנקרא ורסאי. החוזה קבע שגרמניה אחראית למלחמה ותשלם פיצויים (כסף על נזקים). החוזה גם דיבר על הקמת ארגון מדינות שנקרא חבר הלאומים.
בעת המלחמה הופיעה מחלת שפעת קשה. קראו לה "שפעת ספרדית" אך היא הגיעה מארצות הברית. המחלה הרגה המון אנשים. ההערכה היא עד כ-50 מיליון הרוגים.
הרבה אימפריות התפרקו. ברוסיה קרתה מהפכה. בולשביקים (מפלגה קומוניסטית) נכנסו לשלטון. האימפריה האוסטרו-הונגרית והתורכית נחתכו למדינות חדשות. חלק מהאזורים עברו למדינות אחרות, וישנן קבוצות עם מיעוטים שלא רצו בכך.
המלחמה הובילה לחובות גדולים. ארצות הברית נתנה הלוואות רבות למדינות אירופה. גרמניה חוותה אינפלציה (עליית מחירים מהירה) שהקשה על החיים. אחר כך הגיע השפל הגדול והדברים החריפו.
הרבה חיילים ואזרחים נהרגו. המדינות בנו אנדרטאות לזכר הנופלים. בשדות הקרב נשארו פגזים שלא התפוצצו. חלקם עדיין מסוכנים וגורמים לפציעות עד היום.
תגובות גולשים