במאי 1948 חיו בארץ כ-650,000 יהודים. כ-80% מהם היו אשכנזים וכ-20% מזרחים. שיעור בעלי השכלה תיכונית ומעלה עמד על כשליש. רבים דיברו עברית ויידיש, והרוב היו חילונים. רוב התושבים היו צעירים ורווקים או בעלי משפחות קטנות.
העלייה ההמונית החלה מיד אחרי קום המדינה. רבים היו ניצולי השואה מאירופה וגם יהודים שברחו ממדינות ערב. בתוך שלוש וחצי שנים הוכפלה האוכלוסייה מ-650,000 ל-1,300,000 תושבים. בעשור הראשון הגיעו יותר מ-900,000 עולים, מספר שאין לו מקביל במדינות אחרות.
העלייה הגיעה בגלים. הגל הראשון נמשך עד סוף 1951 והוביל להכפלת האוכלוסייה. גל שני החל מסביבות 1956. העולים באו מאירופה, מאסיה ומצפון אפריקה. חלקם יושבו בשכונות נטושות ובמחנות עולים ראשונים, ואחר כך הוקמו מעברות (מחנות מעבר זמניים).
אחד השינויים הגדולים היה בהרכב העדות. בתקופת היישוב רוב העולים היו מאירופה ואמריקה, אך בעלייה ההמונית יותר מ-53% באו מאסיה ואפריקה. בסוף העשור הראשון עמדו היחסים על כ-58% יוצאי אירופה/אמריקה ו-42% יוצאי אסיה/אפריקה.
נוצרו מתחים בין הוותיקים, שרובם אשכנזים, לעולים החדשים. חלק מהוותיקים הביעו הסתייגות ואף זלזול בעולים ממדינות האסלאם. גם בעולי המזרח היו דעות קדומות כלפי הוותיקים. דימויים וסטריאוטיפים שליליים היו נפוצים בשנים אלה.
המדינה הקטנה התקשתה למצוא דיור ומשאבים לכל העולים. בהיעדר דיור נבנו מעברות עם אוהלים וצריפים. רבים גרו בתנאים קשים שנים רבות.
היו מחסורים במזון ובמטבע חוץ. הונהגה מדיניות קיצוב (חלוקת מזון ומוצרים בכמויות קבועות) כדי לחלק משאבים. גם שוק העבודה היה מצומצם, והרבה עולים היו מובטלים או עובדים בעבודות פשוטות. שירותי הבריאות לא עמדו בעומס, והיו עולים עם מחלות כרוניות או נכות שזקוקו לעזרה.
מוסדות הקליטה קיבלו סמכויות רחבות על דיור ותעסוקה. זה יצר תלות פוליטית וחברתית של העולים במוסדות אלה. מדיניות הקליטה והסיוע השפיעה לעתים על העמדות הפוליטיות של העולים.
מדיניות השילוב ששמה דגש על אתוס קיבוץ הגלויות (רעיון לאחד את העם היהודי מכל הארצות) הובילה לגישת "כור היתוך". כור היתוך הוא מדיניות שמטרתה להטמיע את העולים בתוך התרבות הוותיקה של ישראל ולצמצם הבדלים תרבותיים. בתחילה היא הופעלה בעוצמה, דרך החינוך והצבא. עם הזמן נרשמה תפנית וזהותם של העולים קיבלה יחס יותר מותאם.
העלייה כללה קבוצות גדולות מאירופה וממזרח התיכון וצפון אפריקה. שיעור הילדים והזקנים בקרב העולים היה גבוה יחסית. בקרב עולי אסיה ואפריקה היה אחוז ילדים גבוה יותר, בגלל שיעורי ילודה גבוהים.
התקופה מחולקת לתקופות משנה על בסיס גלי העלייה והשפעתם על החברה והכלכלה.
ב-1948 חיו בארץ כ-650,000 יהודים. רובם היו אשכנזים.
אחרי הקמת המדינה הגיעו המוני עולים. היו בהם ניצולי השואה ויהודים ממדינות ערב.
בתוך כמה שנים האוכלוסייה הוכפלה. בעשור הראשון הגיעו יותר מ-900,000 אנשים.
עולים באו ממקומות שונים כמו אירופה, אסיה וצפון אפריקה. כשלא היה דיור הוקמו מעברות. מעברה היא מחנה מעבר זמני.
חלק מהוותיקים לא קיבלו את העולים. גם העולים הצעירים חשבו אחרת על הוותיקים.
הרבה עולים גרו באוהלים ובצריפים. היו מחסורים במזון ובעבודה.
חלק לא הצליחו לקבל טיפול רפואי טוב. הממשלה חילקה מצרכים בקיצוב. קיצוב הוא חלוקה בכמויות קבועות.
הממשלה ורשויות הקליטה עזרו בעד כמה אותם אנשים. לעתים העזרה גרמה לכך שהעולים היו תלויים ברשויות.
אחד הרעיונות אז היה אתוס קיבוץ הגלויות. זהו רעיון של איחוד כל היהודים. בהתחלה ניסו לעשות "כור היתוך". כור היתוך זה ניסיון לגרום לכל האנשים להתאים לתרבות אחת.
