העלייה החמישית

העלייה החמישית היא גל עלייה לארץ ישראל בין השנים 1932, 1939. העולים הגיעו מאירופה, מצפון אפריקה ומאסיה. התהליך התחזק אחרי עליית הנאצים ב־1933. המרד הערבי (1936) הקשה על העלייה, אך בשנים 1938, 1939 הגיעו שוב רבבות, כולל בדרכים בלתי חוקיות. סיום העלייה קרה עם תחילת מלחמת העולם השנייה. מספר העולים מוערך בכ־250,000 נפש; קיימות הערכות נוספות, למשל 186,000 עם פירוט של עולים מגרמניה ופולין.


הגורמים העיקריים היו רדיפה באירופה, קשיים כלכליים והזדמנויות בארץ. עליית הנאצים והחוקים האנטישמיים דחפו יהודים לצאת ממדינות מרכז ומזרח אירופה.


הבריטים שלטו במדיניות ההגירה במסגרת המנדט (שליטה בריטית בארץ). הם הנפיקו ויזות לפי קריטריונים משתנים. היו סוגי אישורים שונים:
- סוג א(1): בעלי הון גבוה (1,000 לירות) קיבלו ויזה גם לבני משפחה.
- סוגי א(2), א(5): אנשי מקצוע, בעלי הון פחות, אנשים עם פרנסה מובטחת.
- סוגים ב: יתומים, אנשי דת ותלמידים שהמוסד בארץ התחייב לפרנסם.
- סוג ג: עובדים עם סיכוי לקבל עבודה. הסוכנות היהודית חילקה אישורים אלה לעובדים ולחלוצים.
- סוג ד: בני משפחה ותלויים כלכלית בעולים אחרים.


מכיוון שלא כל המבקשים עמדו בתנאים, פותחו דרכים אחרות לעלות. שיטות נפוצות היו נישואים פיקטיביים, הרשמה ללימודים בלי להתייצב, וכניסה בסירות או בדרכים מסתוריות.


הגל היה בעיקר של המעמד הבינוני: מקצועות חופשיים, סוחרים ותעשיינים. שיעור החלוצים היה קטן יחסית. רבים בחרו חיים עירוניים. תל אביב גדלה והפכה לעיר הגדולה בארץ. גם חיפה קיבלה רוב יהודי. כ־100 יישובים חקלאיים חדשים הוקמו, וחלקם הפכו לעיירות של מעמד בינוני, כמו נהריה.


כ־40% מהעולים הגיעו מפולין. קרוב לרבע הגיעו מאזור גרמניה־אוסטריה־צ'כוסלובקיה. בנוסף עלו עולים מרומניה, תימן, ליטא, יוון וארצות הברית. מספר קטן הגיע מברית המועצות בדרכים עקלקלות.


עולי גרמניה היו כחמישית מהעולים, אך השפעתם הייתה גדולה. הם הביאו איתם הון, השכלה ומקצועות חופשיים. הם קידמו תחומים כמו רפואה, חינוך, תעשייה ותרבות. חלקם תרמו להקמת מוסדות תרבות, לדוגמה תזמורת פילהרמונית. יחד עם זאת, היו מתחים עם היישוב הוותיק על השתלבות חברתית ושימוש בשפה הגרמנית.


בין 1934 ל־1939 עלו כ־5,000 נערים ונערות מגרמניה ומאוסטריה במסגרת מפעלי הצלה וחינוך. הפעולה יזמה רחה פראייר והנרייטה סאלד (מנהיגת העשייה הציונית). רובם נקלטו בקיבוצים והורכבו לקבוצות נוער שפעלו ביישוב.


קליטת מאות האלפים יצרה בעיות: צפיפות, עליית שכר דירה, אבטלה וניצול כלכלי של עולים חדשים. חנוונים וחלק מהסוחרים העלו מחירים. פעילים כמו ראש עיריית תל אביב ונוספים דרשו חוקים להגנה על העולים. גם משוררים ואינטלקטואלים התייחסו לביקורת על ניצול המצוקה.


עולים רבים, ובמיוחד מגרמניה, לא מצאו עבודה במקצועם המקורי. רבים עברו לעבודות כפיים: בנייה, מתכת, ענפי עץ ונהיגה. פחות מ־30% הפכו לחקלאים.


העלייה הגדילה את מספר היישוב במהירות. בין 180,000 ל־250,000 עולים תרמו לכך שהאוכלוסייה היהודית צמחה משמעותית. העולים חיזקו את הערים, את התעשייה ואת המסחר.


העולים שיפרו את ההשכלה והמחקר בארץ. אוניברסיטאות וטכניון קיבלו מרצים ואנשי מקצוע חדשים. תרבות הפנאי השתנתה: נפתחו בתי קפה, מסעדות ופעילויות אמנותיות. קמו קבוצות שחקנים ומועדוני קריאה שעסקו גם בגרמנית, תחת הגבלות צנזורה.


הגעת הון וכישורים סייעה להרחבת התעשייה, העסקים והמסחר. עולים יזמו מפעלים וסייעו בפיתוח התשתיות.


למרות הגירה עירונית בולטת, הוקמו מטעים ושווקים חדשים. גם עולי גרמניה השתתפו בחקלאות, כדי להטביע שורשים בארץ ולהתאים את חייהם לסביבה החדשה.

העלייה החמישית קרתה בין 1932 ל־1939. הרבה יהודים עלו לארץ מפולין, גרמניה וממדינות אחרות. חלק באו בגלל רדיפה באירופה. כמה הערכות מספרות על כ־250,000 עולים בסך הכל.


אנשים ברחו מרדיפה וחיפשו מקום בטוח. הם רצו בית ועבודה בארץ.


הבריטים שלטו בארץ (זה נקרא המנדט). הם נתנו ויזות רק לפי כללים. היו ויזות לעשירים, למקצוענים, ליתומים, לתלמידים ולעובדים.


מי שלא קיבל ויזה ניסה לעלות אחרת. למשל נישואים פיקטיביים, הרשמה מזויפת ללימודים, או עלייה בספינות ובדרכים נסתרות.


הרוב היו אנשים מהמעמד הבינוני. הם עבדו בעסקים, במקצועות חופשיים ובתעשייה. הרבה נשארו בערים. תל אביב גדלה מאוד. הוקמו גם כ־100 יישובים חקלאיים חדשים.


עולים מגרמניה הביאו כסף, רופאים, מורים ואמנים. הם פתחו בתי קפה, תיאטראות ותזמורות. חלקם שמרו על השפה והמנהגים הגרמניים, וזה גרם לחילוקי דעות עם המקומיים.


כ־5,000 נערים ונערות מגרמניה ואוסטריה עלו במסגרת "עליית הנוער". הנוער הוכשר בקיבוצים ולמד לעבוד בשדות ובמפעלים. המפעל הונהג על ידי רכה פראייר והנרייטה סאלד.


העולים החדשים מצאו לפעמים דירות צפופות ועבודה קשה. חלק סבלו מניצול ומעליית מחירים. עם זאת, הם בנו את החיים שלהם בארץ בעבודה ובתעשייה.


הרבה עולי גרמניה היו רופאים ומורים. בארץ הם עבדו גם בעבודות יד כמו בנייה וחקלאות.


העולים עזרו לפיתוח הערים, התעשייה, החינוך והתרבות. הם תרמו למוסדות כמו אוניברסיטאות ולבתי חולים. כך הארץ התקדמה והשתנתה.