ארתור ווקופ

סר ארתור גרנפל ווקופ (1874, 1947) היה הנציב העליון הבריטי הרביעי של ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי (נובמבר 1931, מרץ 1938).

ווקופ נולד למשפחה בריטית אצילה ב-1874. בשנת 1893 התגייס לרגימנט ההיילנדרים Argyll and Sutherland Highlanders. לחם במלחמת הבורים השנייה ונפצע קשה ב-1899. שירת בהודו בשנים 1903, 1914. במלחמת העולם הראשונה הוצב בחזית בצרפת ובהמשך נשלח עם גדודו לעיראק ב-1916, שם נפצע ושימש כמפקד גדוד.
בשנות ה-20 שימש בנציגויות צבאיות ובתפקידי פיקוד: משלחת להתיישבות באוסטרליה וניו זילנד (1923), ראש ועדת פיקוח ברלין (1924, 1926), מפקד הדיוויזיה ה-44 (1927, 1929) ומפקד בצפון אירלנד (1929, 1931). ביולי 1931 נבחר לנציב העליון, ובעקבות כך הוענק לו תואר אביר העיטור הגבוה ב-1931. נכנס לתפקיד ב-20 בנובמבר 1931.

כנציב עליון (ממונה מטעם בריטניה על המנדט), ווקופ תמך בעלייה היהודית ושלח אישורים רבים להגירה, עד למה שנחשב לקיבולת המקסימלית של הארץ. בתקופת כהונתו חלה העלייה החמישית; יותר ממכפל מספר היהודים בארץ והגיעו בסך הכול 217,667 עולים.
ווקופ חיזק פרויקטים ציבוריים והנדסיים שקדמו לפיתוח הכלכלה והתרבות. כשהתחילו המאורעות של 1936 הוא העדיף משא ומתן עם הערבים ומנע שימוש ענישתי חמור מדי של כוחות המשטרה. הוא התנגד להשעיית העלייה מטעמי כלכלה ופוליטיקה.
ווקופ נמנע במשך זמן ממעצרו של המופתי אמין אל-חוסייני, ובכך עורר מחלוקת. ועדת פיל דרשה פעולה נוקשה יותר נגד מי שלא שיתף פעולה. ווקופ גם הטיל עונשי מינימום על נשיאת נשק והשתדל לשמור על איזון בין האוכלוסיות.
בסוף פברואר־מרץ 1938 הוחלף בעקבות טענות לאובדן תמיכה ולבעיות בריאות.

ב-1943 כתב פרק בספר על האיסלאם שבו תמך במדיניות ה-White Paper. נפטר בפתאומיות בספטמבר 1947, כשנפל במדרגות מועדון צבאי בלונדון.

בחוגים רבים ביישוב כונה ווקופ בנימוס ובהוקרה. דוד בן‑גוריון כינה אותו "הטוב שבנציבים". היישוב קידם פרויקטים שקיבלו תמיכה ממשלו, וכמה שמות מקומיים נקראו לזכרו. מצד שני, הימין הרוויזיוניסטי ביקש לבקרו, בעיקר על כך שלא תמך בגלוי ב״הבית הלאומי״ ובשל חשד להתערבות פוליטית פנימית. בסיום כהונתו תרם סביל מודרני לירושלים, הקרוי סביל ווקופ.

סר ארתור ווקופ (1874, 1947) היה הממונה הבריטי על ארץ ישראל בין 1931 ל-1938.

ווקופ גדל באנגליה והיה קצין בצבא. נלחם במלחמות ונפצע מספר פעמים. בשנות ה-20 שירת בתפקידים חשובים בגרמניה ובבריטניה.

כממונה, הוא אפשר עלייה של יהודים לארץ. עלו בתקופתו הרבה עולים, כ-217,667.
הוא תמך בעבודות ציבוריות ששיפרו את הארץ. כשהיו עימותים ב-1936, הוא רצה לפתור בעיות במשא ומתן ולא בעונשים כבדים.
ווקופ מנע גם את מעצרו של המופתי אמין אל-חוסייני. זה גרם לו ביקורת מחלקים שונים.

ב-1947 מת פתאום כאשר נפל במדרגות במועדון בלונדון.

הרבה יהודים העריכו אותו. אחרים הביעו ביקורת. בירושלים יש סביל שנקרא על שמו.