העלייה השלישית הייתה גל עלייה גדול לארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה. היא התקיימה בערך בין 1918 ל-1923, וסך העולים מוערך בכ־35,000. רובם באו מארצות מזרח אירופה, בעיקר מרוסיה וכ־31% מפולין. המניעים היו שילוב של קושי כלכלי ושאיפה ציונית, הידיעה על מדינה יהודית עתידית התחזקה אחרי הצהרת בלפור (הצהרה בריטית שתמכה ברעיון בית לאומי ליהודים).
ההפרעות הקשות במזרח אירופה והמצוקה הכלכלית הדיחו יהודים לעזוב. רבים העדיפו ארצות כמו ארצות הברית, אך חלק בחרו לעלות לארץ מתוך אידאולוגיה ציונית וחזון של עבודה חקלאית. הבריטים שלטו בארץ בתקופת המנדט (שלטון זמני של בריטניה) והטילו הגבלות על כניסה, מה שהשפיע על קצב וסוג העלייה.
העולים כללו גם 'חוזרים', עולים שטענו שהיו תושבי הארץ, ולעיתים התחזו לכך כדי להיכנס. אוניית ה"רוסלאן" נחשבת לאירוע בולט; היא עגנה ביפו בדצמבר 1919 עם כ־671 נוסעים. עם זאת, חוקרים רואים את תחילת העלייה כבר באביב 1919, כשהגיעה קבוצה של פעילי 'החלוץ' מפולין.
הרוב היו צעירים וחלוצים, אנשים שהאמינו בעבודה חקלאית ובבניין הארץ. אחוז הרווקים ירד בהדרגה; לקראת סוף התקופה הגיעו יותר משפחות, ונשים וילדים היו חלק הולך וגדל מהעלייה.
העולים עבדו גם בעבודות ציבוריות שנדרשו אחרי המלחמה: חציבה, ניקוז ביצות, סלילת כבישים ופיתוח קרקעות בעמק יזרעאל. עבודות אלה סיפקו תעסוקה ויצרו קהילה וחיי תרבות ייחודיים. השירים והכתיבה של החלוצים ביטאו את חיי העבודה והתקווה.
בשנים הראשונות נוסד גדוד העבודה. מטרתו הייתה להכין תשתיות להתיישבות ולהגנה. אנשי הגדוד עסקו בעיקר בעבודות ציבוריות, ואז עברו להקים קיבוצים כמו עין חרוד ותל יוסף. ב־1926 פרצו חילוקי דעות רעיוניים על רעיון הקומונה. בסופו של דבר התפרקה התנועה ב־1928.
גדוד זה הוקם על ידי צעירים של 'השומר הצעיר' ב־1920. הם סללו את כביש חיפה־ג'דה, פרקו מטעני פחם בנמל ועבדו בייבוש ביצות באזור נהלל. רבים מחבריו הקימו אחר כך את קיבוץ בית אלפא.
הקרן הקיימת לישראל רכשה חלק גדול מאדמות עמק יזרעאל ב־1921. כך נפתחה אפשרות להתיישבות נרחבת. ייבוש הביצות הפך אדמות לא פוריות לאדמות חקלאיות נודעות.
העולים ניסו צורות חדשות של חיי שיתוף. "הקבוצה הגדולה" והקיבוץ נולדו כניסיונות לשיתוף כלכלי וחברתי. במקביל הופיע רעיון מושב העובדים, משקים פרטיים עם מוסדות ציבוריים משותפים. הגרעין הראשון של מושבי העובדים הוקם בעמק יזרעאל, והם הקימו יישובים כמו נהלל וכפר יחזקאל.
ב־5, 12 בדצמבר 1920 הוקמה בחיפה "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל". היא איחדה מוסדות מקצועיים, דאגה לתנאי עובדים, הקימה מפעלים קואופרטיביים, שירותי רווחה וחינוך, ותמכה בהתיישבות ובהגנה.
חלוצים דתיים, שלא מצאו מקום במוסדות הקיימים, הקימו את 'הפועל המזרחי' כדי לשלב עבודת אדמה עם חיי דת. ב־1922 הוקמה ההסתדרות הארצית של הפועל המזרחי. היא יזמה מטבחים כשרים, קופות חולים וקבוצות חקלאיות.
לאחר כניסת הבריטים התחזקו מוסדות היישוב: נבחרה אספת הנבחרים ב־אפריל 1920 ונבחר הוועד הלאומי. הוקמה גם הרבנות הראשית שתפקדה בענייני דת ובבתי הדין.
סיכום קצר:
העלייה השלישית הביאה עשרות אלפי עולים צעירים ורעיוניים. הם סייעו בפיתוח תשתיות, ברכישת קרקעות, בהקמת צורות ישוב חדשות ובהקמת מוסדות עובדים ופוליטיים. תרומתם השפיעה על פיתוח היישוב העברי בעשור שאחרי המלחמה.
העלייה השלישית הייתה גל עלייה לארץ אחרי מלחמת העולם הראשונה. היא קרתה בין 1918 ל־1923. עלו לשם כ־35,000 אנשים.
הרבה משפחות סבלו בקשה בארץ המוצא. חלק רצו לחיות בארץ ישראל בגלל רעיון ציוני. הצהרת בלפור (הבטחה בריטית לתמוך ברעיון בית יהודי) חיזקה תקווה זו.
הרבה עולים היו צעירים וחלוצים. חלוץ = אדם שרוצה לעבוד בארץ ולבנות אותה. אוניית "רוסלאן" הביאה עולים ב־1919. גם הגיעו קבוצות צעירים מפולין באביב 1919.
הם עבדו בסלילת כבישים. הם ניקו ביצות והכינו אדמות לחקלאות. זה עזר ליצור ישובים. הם גם שרו שירים וכתבו סיפורים על העבודה.
נוסדו קיבוצים ומושבים. קיבוץ = קהילה שחולקת עבודה ומשאבים. מושב = חווה פרטית עם עזרה משותפת. בעמק יזרעאל היבשו ביצות והקימו חוות.
ב־דצמבר 1920 הוקמה ההסתדרות. ההסתדרות = ארגון גדול שעוזר לעובדים. היא הקימה שירותים, מפעלים ובתי חולים.
החלוצים הדתיים הקימו את הפועל המזרחי ב־1922. הם רצו לשלב תורה ועבודה.
בשנת 1920 נערכו בחירות לאספת הנבחרים. הוקמה גם הרבנות הראשית שתפקדה בענייני דת.
למה זה חשוב?
הצפיפות והעבודות הקשות גרמו לעולים ללמוד לְחיות יחד. הם בנו דרכים, שדות ויישובים. כך נבנה חלק מהיישוב העברי בארץ.
