הפועל המזרחי (הפועמ"ז; ״המזרחי״, תנועת הציונות הדתית) נוסדה רשמית ב־1922, אחרי עליית צעירים דתיים שעלו כחלוצים בשנים הראשונות של התקופה. התנועה נוצרה מתוך מחויבות לשילוב בין שמירת התורה ובין עשייה מעשית בבניין הארץ, תחת הסיסמה "תורה ועבודה".
הרעיון צמח מקבוצות צעירים דתיים שביקשו לחיות עבודה חקלאית ותעשייתית יחד עם לימוד והקפדה דתית. שמואל חיים לנדוי (שח"ל) היה ממובילי המחשבה והפעולה. בתחילת שנות ה־20 פעלו הפעילים בארגונים מקומיים, והוקמו אגודות בערים כמו יפו, ירושלים ופתח־תקווה. ב־1922 כונסה מועצה ראשונה והוגדרה מטרת התנועה: בניין הארץ ברוח התורה וביסוס מצב חברים בחומר וברוח.
הפועל המזרחי דגלה בציונות דתית־סוציאלית: שילוב בין שמירת המצוות לבין סולידריות חברתית ועבודה פיזית. היא ראתה בבניין הארץ דרך לגאולה ולאחריות חברתית. לצד נאמנות למסורת, קידמה עבודה שיתופית, חינוך דתי ושירות קהילתי.
התנועה הקימה מטבחי פועלים כשרים (מטבח כשר = מטבח ששומר על כללי הכשרות), לשכות עבודה שניסו למצוא מקומות עבודה ולימוד מקצוע, וקופת חולים עצמאית שנצטרפה ב־1927 לקופת החולים של ההסתדרות, הארגון הכללי של העובדים, תוך שמירה על כשרות ומיצוג בניהול.
הפועל המזרחי עודדה עבודה יהודית בארץ ומנעה העסקת פועלים זולים מבחוץ, מתוך שאיפה לשמור על תנאי עבודה וכבוד הפועל הדתי. הפעילים גם השתתפו בעבודות פיזיות כמו סלילת דרכים וניקוי בריכות.
בשנות ה־20 וה־30 נרשם פילוג פנימי בין זרם שמאלי שביקש שיתוף פעולה רחב עם ההסתדרות הכללית, לבין זרם ימין שהעדיף לשמור על עצמאות והקשר לתנועת האם, המזרחי. הקיטוב נפתר חלקית עם איחודים חוזרים, אך המתיחות העמיקה את הזהות הייחודית של הפועמ"ז כגוף של פועלים דתיים.
בתקופת היישוב ובמדינה הפועל המזרחי ייצג פועלים דתיים והשתתף בבחירות פנימיות ובאספות נבחרים. בבחירות לכנסת התנועה השתתפה דרך רשימות משותפות, ובהמשך (1956) התאחדה עם המזרחי להקמת המפד"ל. לאחר האיחוד המשיכה התנועה לפעול כארגון עובדים דתי ולהפעיל מוסדות חינוך ויישוב.
הפועל המזרחי ייסדה את תנועת הנוער בני עקיבא ואת ארגון הספורט הדתי אליצור. בכך חיזקה את השילוב בין חינוך דתי, פעילות חברתית וספורט.
מנהיגיה המרכזיים כללו את שמואל חיים לנדוי (שח"ל), חיים משה שפירא ושלמה זלמן שרגאי. שפירא שימש גם בתפקידי הנהגה בזמני היישוב ובממשלות אחרי הקמת המדינה.
הפועל המזרחי יצרה מסגרת ליהדות מעשית שהאמינה ששמירת מצוות אינה סותרת מעורבות חברתית וכלכלית. היא הקימה מוסדות חינוכיים, בריאותיים וחברתיים והשפיעה על אופייה של הציונות הדתית בארץ עד לאיחודה במפד"ל.
הפועל המזרחי הוקמה ב־1922. זאת קבוצה יהודית דתית שעבדה בארץ ושמרה על מצוות.
הם רצו "תורה ועבודה". זה אומר: לשמור על הדת ולבנות את הארץ בעבודה.
הקימו מטבח כשר (מטבח ששומר על החוקים של הכשרות). פתחו לשכות עבודה שיעזרו למצוא עבודות. הקימו גם קופת חולים (קופת חולים = מקום שמטפל בחולים).
התנועה הקימה את בני עקיבא, תנועת נוער דתית, ואת אליצור, ארגון ספורט דתי.
בשנת 1956 התאחדו עם תנועת המזרחי ויצרו מפלגה חדשה בשם המפד"ל. אנשים מהתנועה עזרו לבנות יישובים ולחנך ילדים.
שח"ל (שמואל חיים לנדוי) והמנהיג חיים משה שפירא עבדו כדי שקיום הדת והשירות לעבודה יחד יהיו אפשריים.
תגובות גולשים