"הפסנתר המושווה" (בגרמנית של המאה ה-18: Das wohltemperirte Clavier), BWV 846, 893, היא אחת מיצירותיו המרכזיות של יוהאן סבסטיאן באך. זוהי קבוצה של שתי אוספות קשורות לכלי מקלדת. בכל אחד משני הכרכים יש 24 זוגות של פרלוד ופוגה; כלומר פרלוד ופוגה בכל אחד מכלי הסולמות.
הכרך הראשון פורסם בשנת 1722, וחלק מהקטעים בו קיימים בגרסאות מוקדמות יותר. הספר השני נכתב ב-1742 ונקרא אז "24 פרלודים ופוגות דרך כל הטונים וחצאי הטונים". את שני הכרכים לא ראו בדפוס עד 1801, כשיצאו לאור חצי מאה לאחר מותו של באך.
המטרה המדויקת של היצירות אינה ידועה. רוב המיצירות של באך למקלדת נכתבו כדי ללמד תלמידים, ולכן סבירים שהאוספות הללו נועדו גם הן לכך. השם מפנה לשאלת הכוונון (טמפרמנט, שיטת חלוקת הצלילים בקנה המידה), כלומר לאופן שבו כיוונו את הכלים כדי לאפשר נגינה בכל הסולמות. לא ברור באיזה כוונון השתמש באך, ורוב החוקרים סבורים שלא היה זה דווקא כוונון מושווה.
בימי באך היו שימושים בכוונוני בארוק שונים, כולל כוונונים שנקראו wohltemperirt. בכוונונים אלה לכל סולם יש אופי מעט שונה. היצירות מדגימות טכניקת קונטרפונקט גבוהה, והפוגות מייצגות את שיא הטכניקה הזו.
הפרלוד בדו מז'ור מהכרך הראשון הוא היצירה המפורסמת ביותר מתוך האוספות. הוא שימש כבסיס לעיבודים ולמנגינות כמו "אווה מריה". היצירות עובדו לכלים רבים והוקלטו על ידי נגנים ידועים, ביניהם גלן גולד, סביוסלב ריכטר, אנדראש שיף ווונדה לנדובסקה.
היצירה נכתבה על ידי יוהאן סבסטיאן באך. המספר שלה בקטלוג הוא BWV 846, 893. זו אוסף של שני ספרים לכלי מקלדת.
בכל ספר יש 24 זוגות של פרלוד ופוגה. פרלוד הוא קטע פתיחה קצר. פוגה היא קטע שבו כמה קולות משחקים יחד.
הספר הראשון יצא ב-1722. הספר השני נכתב ב-1742. הם הודפסו לראשונה רק ב-1801.
השם מדבר על כוונון. כוונון הוא הדרך שמכוונים בה את הצלילים. בבארוק היו כוונונים שונים. לא בטוח איזה כוונון השתמש באך.
הפרלוד בדו מז'ור מהכרך הראשון מאוד מפורסם. אותו קטע עובר עיבודים לכלים רבים. נגנים מפורסמים שניגנו את היצירות כוללים את גלן גולד ווונדה לנדובסקה.
תגובות גולשים