הפרדה גזעית היא הפרדה בין אנשים על בסיס גזעי. היא כוללת איסורים או נורמות שמונעות מאנשים מסוימים ללכת למסעדות, להשתמש בבתי ספר מסוימים, לגור בשכונות מסוימות, או לקבל שירותים אחרים.
הפרדה יכולה להיות לא רשמית, דרך נורמות חברתיות, או רשמית, כשהיא מעוגנת בחוק. היא שימשה לשימור יתרון כלכלי ומעמדי של קבוצות שלטו, בעיקר של לבנים כלפי אנשים בעלי צבע עור כהה.
אחרי ביטול העבדות בתיקון ה-13 לחוקה, הונהגה אפליה מוסדית בחוקי ג'ים קרואו, חוקים שהחמירו ויצרו הפרדה בין לבנים לשחורים. תקנות אלה נחשבו רשמית תקפות לפי פסק הדין פלסי נגד פרגוסון ב-1886, שקבע את הדוקטרינה "נפרד אבל שווה", רעיון שהבחנות גזעיות הן חוקתיות.
השופט ג'ון מרשל הרלן הביע דעת מיעוט, ואמר שההחלטה משקפת עליונות גזעית. הפרדה חוקית נמשכה עד שנות ה-60 של המאה ה-20.
מאבק נגד ההפרדה הובל על ידי התנועה לזכויות האזרח (1955, 1968). פעולות המרי האזרחי, כלומר צורות פעולה לא אלימות של מחאה, כללו מקרים בולטים כמו סירובו של רוזה פארקס לפנות את מקומו באוטובוס והפגנות בהנהגת מרטין לותר קינג. מאבקים אלה הובילו לחקיקת חוק זכויות האזרח ב-1964, שאסר אפליה בעסקים וציבור, ולחוק זכויות ההצבעה ב-1965.
עד 1968 רוב צורות ההפרדה הוכרזו כלא חוקתיות, ובשנות ה-70 כבר כמעט לא נשארה תמיכה בהפרדה חוקית בארצות הברית. ב-1967 בוטלו במרבית המדינות החוקים שאסרו נישואים בין-גזעיים. בהמשך, אפרו-אמריקאים החלו להיבחר לתפקידי ממשל חשובים, וב-2009 נבחר ברק אובמה לנשיא ארצות הברית, והיה הנשיא השחור הראשון.
הפרדה גזעית פירושה שהמעמד החברתי מחלק אנשים לפי צבע העור. זה אומר שאנשים לא הורשו להיכנס למקומות מסוימים.
במקרים מסוימים זה היה כתוב בחוק. בחלק אחר זה קרה בגלל התנהגות של אנשים.
לאחר שהעבדות בוטלה בתיקון ה-13, נוצרו חוקי ג'ים קרואו. אלו חוקים שהפרידו בין לבנים לשחורים.
ב-1955 החלה תנועת זכויות האזרח. התנועה כללה פעולות לא אלימות, שנקראות מרי אזרחי. מרי אזרחי זה להתנגד לחוקים בלי אלימות.
רוזה פארקס סירבה לוותר על מקומה באוטובוס. מרטין לותר קינג הוביל הפגנות לא אלימות.
בעקבות המאבק נחקקו חוקים חשובים ב-1964 וב-1965. הם אסרו אפליה והגנו על הזכות להצביע.
ב-1967 בוטלו ברוב המדינות האיסורים על נישואים בין גזעים. בהמשך אנשים שחורים החלו להיבחר לתפקידים חשובים. ב-2009 נבחר ברק אובמה לנשיא.
