הפרוכת

ובמרכז כלי המשכן בולטת הפרוכת, וזו מסך בד שהפריד בין שני חלקים: הקודש והקודש הקדשים (החלק הפנימי והקדוש ביותר שבו עמד ארון הברית). הפרוכת מוזכרת בספר שמות כוילון חשוב בעבודת המשכן ובבית המקדש.

הפרוכת נארגה על ידי נשים מבד משולב. צבעיה העיקריים היו תכלת (צבע כחול), ארגמן (צבע אדום-סגול), תולעת שני (אדום), ושש (פשתן לבן). הכרובים, דמויות מעשה־חושב שנרקו בה, הופיעו כחלק מאריגת הבד ולא כרקמה נפרדת. הפרוכת הורכבה משתי שכבות, אחת לכל צד.

השם "פרוכת" מגיע מהשורש האכדי שפירושו כיסוי או מחיצה. חז"ל מסבירים שזה כלי שמבדיל בין המלך לבין העם.

במשכן נתלתה הפרוכת בין הקודש לקודש הקדשים על ארבעה עמודי שיטים מצופים זהב, שעומדם עשר אמות (כחמישה מטרים). הוויאים היו מזהב והעמודים עמדו על אדני כסף.

במשכן הפרוכת הייתה החוצץ היחיד. במקדש הראשון הוחלף חלק מהחוצץ בקיר עם דלתות, אך עדיין הייתה פרוכת על הפתח. במקדש השני חזרה הפרוכת למלא את מקומה כחוצץ. בחז"ל יש מחלוקת אם במקדש השני הייתה פרוכת אחת בלבד או שתי פרוכות סמוכות, שמסמלות את מיקומו של הקיר שהיה אמור להיות שם. גם הדיון על כיוון הפתח של הפרוכת (צפון או דרום) מובא במשנה ובמדרשים.

שימוש טקסי נוסף של הפרוכת נזכר ביום הכיפורים, כאשר חלק מעבודת הקורבנות כלל זיהוי הדם בהקשר שלה.

היום המילה "פרוכת" מתייחסת לווילון שמכסה את ארון הקודש בבית הכנסת.

הפרוכת היא וילון גדול שהפריד בין שני חלקים במשכן ובמקדש. הקודש הקדשים (החלק הכי קדוש) עמד מאחורי הפרוכת, ושם היה ארון הברית (החפץ שבמרכז המקום).

נשים נארגו את הבד. צבעים חשובים היו כחול ואדום ולבן. בד הפרוכת כלל דמויות של כרובים (דמויות של מלאכים עם פרצופים).

המילה "פרוכת" משמעותה כיסוי או מחיצה. זו מחיצה שמבדילה בין חלקים קדושים.

הפרוכת נתלתה על ארבעה עמודים גבוהים. גובהה היה עשר אמות (אמה היא יחידת אורך ישנה). היא הפרידה בין הקודש לקודש הקדשים.

במשכן הפרוכת הייתה החוצץ היחיד. במקדש הראשון היה גם קיר ודלתות. במקדש השני השתמשו שוב בפרוכת כחוצץ. יש מחלוקת האם היו שם פרוכת אחת או שתי פרוכות.

כיום פרוכת היא הוילון שמכסה את ארון הקודש בבית הכנסת.