הפרולוג הכללי

ה"הפרולוג הכללי" הוא השם המשוער לפתיחת סיפורי קנטרברי. היצירה נכתבה במאה ה-14 בידי ג'פרי צ'וסר, חצרן וסופר. הטקסט כולל כ-858 שורות באנגלית ביניימית (אנגלית מתקופת ימי הביניים).

צ'וסר יושב בפונדק הטברד בסאות'וורק ולפניו קבוצה צבעונית של צליינים (נוסעים שמגיעים למקום קדוש). הם כולם בדרכם לקנטרברי, שם קבור תומאס בקט, ארכיבישוף שנחשב קדוש. הפרולוג פותח ברשימה פיוטית של האביב, ואז מציג את הצליינים.

הפרולוג משמש כ"סיפור מסגרת" (סיפור שמכיל סיפורים אחרים), אבל כשלעצמו הוא דוגמה ל"סאטירה מעמדית" (ביקורת הומוריסטית-מורכבת על מעמדות חברתיים). הסגנון המפוזר לכאורה משקף את הבלבול והחוסר סדר של הקבוצה שיצאה לעלייה לרגל באותו היום.

צ'וסר מציג דמויות רבות, אך הדגש הוא על כמה מרכזיות: האביר (האצילי והנייטור), הפרש, בנו של האביר, המארח (פונדקאי), האישה מבאת', הנזיר והנזירה, הטוחן, ואפילו צ'וסר עצמו. הסדר שבו מוצגות הדמויות משקף את הסולם החברתי: האצולה בראש, אחריה בעלי מלאכה, ולבסוף האיכרים. יש גם אי-התאמות טקסטואליות שנחשפו, למשל אזכור של "and preestes thre" מול שורה שמציינת שיש כומר אחד בלבד.

אחרי הקדמת האביב מופיע תיאור האביר, לוחם מסור שניהל מסעות בכל אירופה ועד אסיה הקטנה, במטרה להגן על דתו. צ'וסר ממשיך בתיאורים קצרים של רוב הצליינים: לבושם, בהמות הרכיבה שלהם, וההערות הציניות לגבי אופיים. חלק מהדמויות מופיעות בעיקר כציורים חיצוניים, בלי סיפורים פרטניים.

הדיוקנאות בפרולוג נחשבים בין החלקים החיוניים ביצירה. צ'וסר לא עוצר בתיאור בגדים בלבד; הוא מתאר תווי פנים ותנועות. אלה קשורים לרעיון ה"ארבעה מצבי-רוח" (תיאוריה רפואית מימי הביניים שמחלקת אישיות לפי נוזלים בגוף) ומאפשרים לו לרמוז על אופיין הנפשי של הדמויות. הסאטירה של צ'וסר עדינה יותר מרבים מהמבטים התקופתיים; כשהוא מותח ביקורת, זה לעתים דרך דמות אחרת ובצורה פחות גסה. רק יוברט הנזיר-הקבצן ואגלנטיין הנזירה מוזכרים בשמות בפרולוג עצמו, אף שאחרים יקבלו שמות וסאטירה מפורשת מאוחר יותר.

ה"הפרולוג הכללי" פותח את סיפורי קנטרברי. כתב אותו ג'פרי צ'וסר במאה ה-14. הטקסט כתוב באנגלית מהעת העתיקה (אנגלית ביניימית).

צ'וסר יושב בפונדק ושם הוא פוגש קבוצה של צליינים. צליינים הם אנשים שיוצאים לטייל למקום קדוש. הם נוסעים לקנטרברי לראות את קברו של תומאס בקט, איש דתי חשוב.

הפרולוג מתחיל בשיר על האביב. אחר כך צ'וסר מציג את האנשים: האביר, בנו הפרש, הנזיר והנזירה, האישה מבאת', הטוחן והמארח. הוא מספר איך הם נראים, מה הם לובשים ואיך הם מתנהגים.

חלק מהתיאורים קצרים, וחלק מלאים בפרטים. צ'וסר מתאר גם את הפנים והרגשות של האנשים. זה עוזר להרגיש שהם אמיתיים. הוא מבקר אותם בעדינות ולא בצורה מזעזעת. כמה דמויות מוזכרות בשמן כבר בפרולוג.

כך מתחיל המסע לקנטרברי, ובאמצע הדרך כל נוסע מספר סיפור משלו.