הפריצה לכלא עכו התרחשה ב־4 במאי 1947. פעולה זו בוצעה על ידי האצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי) ושעתה אסירים רבים נמלטו. כוח של האצ"ל התחזה לאנשי יחידת הנדסה בריטית כדי להיכנס אל מבצר עכו, מבנה ששימש בית כלא בימי המנדט הבריטי (תקופת שלטון בריטניה בארץ). המטרה היתה לשחרר בעיקר אסירי אצ"ל ולח"י (לח"י = לוחמי חירות ישראל).
במהלך הפריצה נמלטו 41 אסירי אצ"ל ולח"י. שישה מתוכם נהרגו בנסיגת הכוח, ושמונה נתפסו והוחזרו לכלא. בסופו של דבר כ־27 מאותם אסירים הצליחו להימלט ולהגיע לבסיסים של הארגון. כוח התוקפים מנה 34 לוחמים; שלושה מהם נהרגו, בהם מפקד הפעולה דב כהן. בתקופה שאחרי הפעולה שלושה לוחמי אצ"ל שנתפסו הוצאו להורג על ידי השלטון הבריטי.
בנוסף נמלטו גם עשרות אסירים ערבים (הערכות מדברות על כ־182). רובם נתפסו בחזרה.
מבצר עכו שימש בתקופת המנדט הבריטי כבית כלא מרכזי וכאתר הוצאה להורג (גרדום). בכלא הוחזקו אסירים פליליים וגם לוחמים שנלחמו נגד הבריטים בתקופות שונות. בסוף 1946 נכלאה קבוצת אסירים יהודים גדולה, ובה 31 לוחמי אצ"ל שנידונו לתקופות מאסר ארוכות. בסך הכל היו בכלא אז כ־613 אסירים, מהם כ־163 יהודים.
מפקדי האצ"ל והאסירים שבפנים בדקו אפשרויות בריחה. הם הגיעו למסקנה שיצליחו רק בסיוע מכוח חיצוני ותיאום עם האסירים שבתוך הכלא.
המידע לארגון נאסף בשתי דרכים: האסירים עצמה אספו פרטים על סדרי המשמרת בתוך הכלא, והמפקדה החיצונית של האצ"ל אספה מודיעין על השטח והביצורים. מסיירים התחזו לתושבים ולעבריינים כדי לבדוק את דרכי הגישה. נמצא כי הקיר הדרומי של הכלא סמוך לחמאם הטורקי הוא נקודת תורפה. גם הוברחו שמועות ותכניות בנייה שסייעו לתכנון הפריצה.
ההכנות כללו רכש ותיקון של כלי רכב בריטיים, תלבושות וכרזות מזויפות כדי להיראות כחיילים טכניים בריטים. חלק מהציוד והנשק הוצאו ממחסני האצ"ל. בתוך הכלא הוברחו חומרי נפץ וסימנים דרך חבילת מזון. האסירים הכינו מטענים וכלי פריצה. הוחלט שיהיו כ־41 נמלטים, רובם אסירים שנשפטו לתקופות ארוכות. האסירים נמסרה להם הודעה על התאריך כשבוע מראש.
ביום המבצע יצאה שיירה של כלי רכב מחופשים מבעוד מועד. דב כהן, מפקד המבצע, היה לבוש כקצין בריטי. חלק מהכוח נכנס לחמאם שבעיר כמסווה של טכנאי טלפון ונשאו סולמות, חומרי נפץ וכלי פריצה.
ב־16:22 נשמע פיצוץ חזק. מטען פוצץ את שער הסורגים בתוך המבצר, ואסירים אחרים העסיקו את הסוהרים בהבעות אש ועשן. בזמן הכאוס נמלטו מאות אסירים. בריונים מקומיים ניסו לעצור חלק מהבורחים, והבריטים הגבירו את האבטחה.
בנסיגה פגע הכוח בעמדה של חיילים בריטים ואירע קרב יריות. דב כהן נהרג כשהוא מגן על אנשי הצוות, וכמה לוחמים ואסירים נוספים נפגעו. חלק מהכוח נתפס על ידי הבריטים; שלושה ממוחזקים הוצאו אחר כך להוצאה להורג. קבוצות אחרות הצליחו לחבור לחברים ולהתפזר בבטחה.
הפעולה זכתה להד רב והשפיעה על הרגשות הציבוריים בארץ. היא פגעה בתדמית הבריטים בעיני העולם והוזכרה בדיונים של ועדות האו"ם שעסקו בעתיד המנדט. הקהילה היהודית היתה מחולקת בדעות על הפעולה: חלק ראו בה מעשה גבורה ומתוכנן היטב, וחלק גינו את המחיר האנושי ואת החזרתם של אסירים פליליים.
מנחם בגין, מפקד האצ"ל, תיאר את הפעולה כהצלחה טקטית וביטוי של מאבק על חירות.
הפריצה לעכו נותרה בזיכרון הציבורי. נכתבו ספרים, הוקמו אנדרטאות וניתנו לה תיאורים בסרטים ובמוזיאון אסירי המחתרות בעכו. חלק מהייצוגים שינו פרטים היסטוריים, מה שגרם לוויכוחים בין ארגונים שונים לגבי מי הוביל את המבצע.
ב־4 במאי 1947 קבוצת לוחמים מהאצ"ל (ארגון צבאי יהודי) פרצה את כלא עכו.
הכוח התחזה לחיילים טכניים בריטים כדי להיכנס אל המבצר.
המטרה היתה לשחרר אסירים יהודים שנשפטו לתקופות ארוכות.
בית הכלא בעכו היה במקום ישן ושימש את הבריטים בזמן המנדט. הרבה אסירים, ערבים ויהודים, היו שם.
האצ"ל הכין כלי רכב ותלבושות בריטיות. הם הבריחו חומר נפץ בתוך חבילות מזון.
בתוך הכלא האסירים הכינו מטענים ובגדים אזרחיים כדי להיעלם אחרי הבריחה.
ביום המבצע נכנסו המבקרים כשהם מחופשים. בשעה 16:22 פוצץ מטען את שער המתכת.
בבלגן נמלטו רבים. כוח התוקפים נאלץ להחזיר כמה אסירים לקרקע.
מ־41 אסירי אצ"ל ולח"י שנועדו להימלט, כ־27 הצליחו באמת.
חלק מהלוחמים נפגעו, כולל המפקד דב כהן. כמה לוחמים נתפסו.
גם עשרות אסירים ערבים ניסו לברוח. רובם הוחזרו.
הפעולה נזכרת עד היום. הוקמו אנדרטאות ואוספים במוזיאון.
היה דיון גדול בחברה על הפעולה. חלק ראו בה גבורה. אחרים חשבו שהמחיר כבד.
תגובות גולשים