הפרלמנט של הממלכה המאוחדת

הפרלמנט של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד הוא הרשות המחוקקת של המדינה.
הפרלמנט כולל שני גופים: בית הלורדים (הבית העליון) ובית הנבחרים (הבית התחתון). בנוסף, המונרך (המלך או המלכה) הוא חלק פורמלי מהרשות המחוקקת ויש לו את הזכות לא לאשר חקיקה.
הפרלמנט יושב בארמון ווסטמינסטר שבאילנד לונדון.

בית הלורדים מורכב משלושה סוגים של חברים: לורדים רוחניים, בישופים אנגליקניים בכירים; לורדים חילוניים, שמונו על ידי המונרך בעצת ראש הממשלה; ולורדים יורשים, שעוברים בתורשה.
בית הנבחרים כולל 650 חברים שנבחרים בבחירות אזוריות. ראש הממשלה הוא בדרך כלל חבר בבית הנבחרים, ורוב השרים מגיעים משם, אם כי אפשר למנות גם לורדים לתפקידים ממשלתיים. הלורד צ'נסלור הוא גם חבר בממשלה ויש לו תפקיד מעשי.

הפרלמנט הוקם כמוסד מודרני ב־1707 בעקבות איחוד אנגליה וסקוטלנד, בחקיקה שנקראה חוקי האיחוד.
במהלך המאה ה־19 נוספו שינויים גדולים: אירלנד הצטרפה ב־1800, ואחר כך רוב אירלנד הפכה לעצמאית ב־1922, מה שהשאיר את הפרלמנט כשולט בבריטניה הגדולה ובצפון אירלנד.
האימפריה הבריטית הפיצה מודלים פרלמנטריים דומים ברחבי העולם, ולכן פרלמנט בריטניה כונה לפעמים ״אם הפרלמנטים״.
אף שהחוק אומר שסמכות החקיקה רשומה במונרך, בפועל המונרך מעביר את הסמכויות לפרלמנט.

בתקופת ימי הביניים היו פרלמנטים נפרדים באנגליה, סקוטלנד ואירלנד. איחוד אנגליה וסקוטלנד יצר פרלמנט משותף ב־1707.

במאה ה־13 הוצגה המגנה כרטה (1215), שהגבילה את כוח המלך ושלטה על מסים. בבחירות אזוריות ראשונות התקיימו ב־1265. עד המאה ה־14 התפתח מבנה של שני בתים, שמחייב אישור בחוק בשני הבתים.
במאה ה־17 התפתחו מאבקים בין המלך לפרלמנט. אלה הובילו לשינויים חוקיים ושלטוניים משמעותיים, כולל חיזוק סמכויות הפרלמנט.
בשנת 1689 נחתמה מגילת הזכויות, שאיפשרה מעבר למונרכיה חוקתית בחלקה.

בשנת 1707 פורקו שני הפרלמנטים של אנגליה וסקוטלנד, ונוצר פרלמנט מרכזי בלונדון. המאה ה־18 חיזקה את מעמד הפרלמנט, אך גם חשפה שחיתות ופיקוח מועט על הבחירות.

לאחר איחוד עם אירלנד ב־1800 חל שיכלול במבנה הפרלמנט. רפורמות במאה ה־19, כולל חוקי 1832, חיזקו את בית הנבחרים.
ב־1829 נחקק חוק האמנציפציה הקתולי שאיפשר לנבחרים קתולים לכהן. רפורמה ב־1858 אפשרה ליהודים להשבע בדרכים מתאימות ולכהן בפרלמנט.
בתחילת המאה ה־20 בית הנבחרים הפך לבית החזק יותר. ב־1911 נחקק חוק שאיפשר קידום חקיקה גם בלי אישור בית הלורדים.
בהתכנסויות רשמיות נפתחת הפרלמנט בתפילה, שהייתה בעיקר אנגליקנית אך כיום פתוחה גם לטקסים אחרים.

הפרלמנט של בריטניה עושה חוקים למדינה.
הפרלמנט יושב בארמון ווסטמינסטר בלונדון.

הפרלמנט בנוי משני חלקים עיקריים.
זהו בית של לורדים. לורד זה אדם עם תואר אצולה.
יש שם גם בישופים, כמרים בכירים בכנסייה.
חלק מהלורדים יורשים את התואר מהמשפחה.

יש בו 650 נבחרים. נבחרים אלה בוחרים בבחירות.
ראש הממשלה בדרך כלל מגיע מבית הנבחרים.

עוד לנו: המונרך, המלך או המלכה, חייב לחתום על חוקים.
אבל בפועל המונרך נותן לפרלמנט לנהל את החוקים.

לפני 1707 היו פרלמנטים נפרדים באנגליה ובסקוטלנד.
ב־1707 הם התאחדו ויצרו פרלמנט אחד בלונדון.
מאוחר יותר אירלנד הצטרפה ואז הרבה ממנה הפכה עצמאית.
הפרלמנט הבריטי השפיע על פרלמנטים במדינות אחרות.

הפרלמנט משתנה עם הזמן. חוקי בחירות ותפקידים השתנו במאה ה־19.
היום בית הנבחרים הוא החזק יותר, ויש חוקים שמאזנים את הכוח.