הצבא האדום (Рабоче‑Крестьянская Красная Армия, PKKA) היה צבא הקבע של ברית המועצות עד 1946. השם נבע מהקשר לדגל האדום ולמפלגה הקומוניסטית. לאחר מלחמת העולם השנייה שונה שמו הרשמי ל"הצבא הסובייטי", אך אנשים המשיכו לקרוא לו "הצבא האדום".
הצבא הוקם אחרי מהפכת אוקטובר (1917) כדי להילחם במתנגדים הפנימיים במלחמת האזרחים. ב‑15 בינואר 1918 נחתם צו להקמתו רשמית. ב‑8 באפריל 1918 מונה לאון טרוצקי לראש המטה כחבר המפלגה ואחראי על ה״קומיסר לענייני צבא והצי״, והוא נשאר בתפקיד עד 1925.
בתחילת דרכו הצבא היה לא מסודר במבנה מודרני. בתחילה נבחרו קצינים בבחירות פנימיות. במהרה הוטל גיוס חובה (מאי 1918) לכל הגברים בגיל 18, 40. הבולשביקים גייסו גם קצינים לשעבר מהצבא הצארי, לעתים בעזרת כפייה.
במלחמת האזרחים נלחם הצבא האדום בכוחות ה"לבנים" ובכוחות זרים שתמכו בהם. כדי למנוע נסיגות ופזיזות הוקמו יחידות עונשין וצווי חירום. צעדים אלה הבטיחו ניצחון לצבא האדום, אך נלוו גם להוצאות להורג ולדיכוי אלים של יריבים פוליטיים.
בתום המלחמה הצבא התכווץ מ‑5.5 מיליון פעילים לסביבות חצי מיליון עד 1924. בשנות ה‑20 החלה בנייה מחדש של צבא סדיר עם מדים, דרגות ובתי ספר לקצינים. בשנים שהגיעו הוקדשה תשומת לב למיכון ולפיתוח כוח שריון ואוויר.
הצבא האדום לחם במלחמה הפולנית‑סובייטית (1919, 1921), במלחמת החורף נגד פינלנד (1939, 1940), ובמלחמת העולם השנייה. בתקופות מאוחרות יותר השתתף גם במלחמת אפגניסטן ובעימותים ובדיכוי מרידות מזרח אירופאיות (כגון הונגריה 1956 וצ'כוסלובקיה 1968).
הנסיון שנרכש במאבקים מקומיים כלל גם ניסוי טנקים וטקטיקות במלחמת האזרחים בספרד בשנות ה‑30. המבחנים שם השפיעו על פיתוח הכוח המשוריין הסובייטי.
בסוף שנות ה‑30 סטלין הוביל מסע טיהורים. אלפי קצינים בכירים נעצרו והוצאו להורג. גל המעצרים (1937, 1938) חיסל חלק גדול מהמפקדים המנוסים. תוצאותיו פגעו ביכולות הצבא ובכוננותו לקראת מלחמה גדולה.
הפלישה הגרמנית ב‑1941 (מבצע ברברוסה) הביאה למכה קשה לצבא האדום. בצד ההפסדים הראשוניים נרשמו גם הישגים משמעותיים: העברת תעשייה למזרח, התארגנות מחודשת, וקרבות-מפתח כמו סטלינגרד וקורסק. קרב סטלינגרד היה נקודת מפנה אסטרטגית מרכזית; קורסק סימן את סוף היוזמה ההתקפית של הוורמאכט. עד 1945 הצבא האדום דחף את הכוחות הנאצים עד לברלין.
הצבא תוכנן בדירוגים אופרטיביים: דיוויזיה → קורפוס → ארמיה → חזית. במהלך המלחמה התפתחו גם קורפוסים משוריינים וכוחות משולבים של שריון, חי"ר וארטילריה.
ב‑1946 שונה השם רשמית ל"הצבא הסובייטי". לאחר מלחמת העולם השנייה נשא הצבא עוצמה מדינית וצבאית במהלך המלחמה הקרה. ב‑1991, עם פירוק ברית המועצות, התפורר הצבא הסובייטי ורובו עבר לכוחות המזוינים של רוסיה. משרד ההגנה של רוסיה הוקם ב‑1992 כאחראי על הכוחות החדשים.
סיכום עובדות חשובות: הצבא נוסד במהלך 1918 בידי הבולשביקים; טרוצקי עמד בראשו בתחילת הדרך; חווה צמיחה, טיהורים קשים בשנות ה‑30, קרבות מכריעים במלחמת העולם השנייה; שונה שמו ל"הצבא הסובייטי" ב‑1946; והתפרק עם פירוק ברית המועצות ב‑1991.
הצבא האדום היה הצבא של ברית המועצות. שמו הגיע מהדגל האדום של המפלגה הקומוניסטית. אחרי מלחמת העולם השנייה קראו לו "הצבא הסובייטי".
הצבא נוצר אחרי انقلاب בשנת 1917. המנהיגים הקימו אותו בתחילת 1918 כדי להגן על המדינה החדשה.
הצבא נלחם במלחמת אזרחים פנימית נגד כוחות של המתנגדים. הוא גם נלחם נגד מדינות שכנות, בפינלנד, בפולין ובמלחמת העולם השנייה. במלחמת העולם השנייה הצבא האדום שיחרר ערים רבות והביס בסופו של דבר את גרמניה.
שמות חשובים: לאון טרוצקי שהיה המפקד בשנים ראשונות. אחר כך הקומנדו השתנה עם השנים.
- היו הרבה קרבות וקשה. הרבה אנשים נפצעו או מתו.
- בשנות ה‑30 נעשו טיהורים. המנהיג סטלין פיטר ועצר קצינים רבים.
- צבא האדום השתמש בטנקים (רכב קרבי משוריין) ומטוסים.
- לאחר פירוק ברית המועצות ב‑1991 רוב החיילים והציוד עברו לצבא רוסיה.
מילים מסובכות: "קומיסר פוליטי" זה נציג פוליטי בצבא. "טנק" זה רכב משוריין לחימה.
תגובות גולשים