הצומח הים-תיכוני בישראל

הצומח הים-תיכוני בישראל הוא ביומה (אזור טבעי גדול עם צמחייה אופיינית) הממוקם באזור ההר המרכזי, במישור החוף מהצפון עד לאשקלון, בגליל, בגולן וממורדות החרמון עד כ-1,500 מטר.

הצומח מושפע מאקלים, מאפייני הקרקע (אדפיים), סלע, אדמה, מפנה ורום, ומהשפעות האדם כמו שרפות, כריתה, רעייה וחקלאות.

האזור הים-תיכוני מאופיין בחורף קצר, קר ולח, וקיץ ארוך, יבש וחם. הטמפרטורה הממוצעת היא כ-19°C. המשקעים נעים בין כ-400 ל-1,000 מ"מ בשנה.
יש גרדיאנט של לחות: צפונה ולמזרח אזור יבש יותר בגלל קרבה למדבר ולעלייה הטופוגרפית. לכן מישור החוף יהיה חם ולח, ההר קריר יותר, והחרמון קר ויבש בקיץ למרות משקעים רבים.

ההר מורכב בעיקר מסלעי משקע ימיים: גיר, דולומיט וחמר. בגליל יש סלעים וולקניים צעירים. לסלעים יש השפעה על האקלים והמים: בסלעים קרסטיים כמו בחרמון המים נוטים לחלחל לעומק, מה שהופך את הקרקע ליבשה בקיץ.

הקרקעות בעוצבו על ידי סוג הסלע, האקלים ותהליכים אחרים. סוג הקרקע קובע אילו צמחים יכולים לגדול במקום.

הפעילות האנושית משנה את הצומח בדרכים שונות.

רעייה גורמת להשמדת צמחים רגישים ומעודדת צמחים עמידים שהסתגלו לרעייה.
מינים חסינים מפתחים דרכי הגנה שונות, כמו עלים קוצניים או גדילה נמוכה.

שרפות משמידות צמחים רגישים ומותירות חברות צמחים עמידות. צמחים עמידים מתאוששים מהר או מפתחים זרעים עמידים.

חקלאות משנה את הצומח ישירות, על ידי נטיעת צמחים מועילים או הבאת מינים זרים, ובעקיפין על ידי בירוא צמחייה ושינוי של סחף ומים. נטישה של שדות מאפשרת צמחים שדורשים שטחים פתוחים להתפשט.

כריתת יערות גורמת לשינויים בקרקע, בהחזרת קרינה ובמיקרו-אקלים. השפעות אלה יכולות אף לשנות את סוג הצומח בטווח הארוך.

מינים שהביאה האדם מאיזורים אחרים יכולים להתבסס ולדחוק את המינים המקומיים. מינים פולשים מסוימים פוגעים במגוון הביולוגי.

חברות הצמחים מתחלפות בסדר הדרגתי שנקרא סוקצסיה (succession, התחלפות קהילות). בכל שלב משתנים התנאים המקומיים, טמפרטורה ולחות, וכך נפתחת הדרך למינים חדשים.
הטור הסוקצסיוני החופשי באזור כולל: בתה (שיחים נמוכים), גריגה (שיחים בגובה ~1 מטר), חורש (עצים נמוכים ושיחים), ולבסוף יער.
כמעט כל שטח היה מעובד בעבר, ולכן הסוקצסיה ברוב המקרים היא משנית, מתרחשת אחרי פגיעה בצמחייה טבעית.

בתה שולטת על ידי שיחים קצרים (עד 50 ס"מ) וצמחים עשבוניים. לעיתים זו גם תצורת הקלימקס באזורים יבשים כמו ספר המדבר ומורדות החרמון.

גריגה היא תצורה של שיחים בגובה מטר עד מטר וחצי. במעבר לגריגה מתחילים להופיע עצי חורש, והמעבר לחורש יכול להיות הדרגתי.

חורש מאופיין בעצים נמוכים, שיחים וצמחים מטפסים מעורבים. רוב הצמחים בעלי עלים קשים וקוצניים. חברת אלון מצוי ואלה ארצישראלית נפוצה באזור זה.

יער שולט בו עצים בעלי גזע מרכזי, ושכבות הצומח ברורות. בישראל יש יערות אלון שונות וגם יערי אורן. תפקיד היער בטור הסוקצסיוני שנוי במחלוקת: יש הסבורים שהוא שלב טבעי מהחורש, אחרים שרואים בו תוצאה של טיפוח ושימור.
יש גם "יער פתוח" שבו עצים גדולים גדלים ברווחים, וביניהם צמחים עשבוניים. בתצורה זו יכולה החברה להיות קלימקס באזורי קצה כמו ספר המדבר.

הצומח הים-תיכוני בישראל גדל בחוף, בהרים ובמורדות החרמון. ביומה זהו אזור גדול עם צמחים דומים.

הצמחים תלויים במזג אוויר, בקרקע ובפעולות של אנשים.

יש חורף קצר וקר ולח. הקיץ ארוך, חם ויבש. יורד בין 400 ל-1,000 מ"מ גשם בשנה. במישור החוף לח וחם. בהרים קריר יותר.

הסלעים והאדמה שונים במקומות שונים. זה קובע אילו צמחים יכולים לצמוח.

אנשים משפיעים על הצומח ברעייה, בשרפות, בכריתה ובחקלאות.

בגלל רעייה ושרפות, צמחים שעמידים מתרחבים. צמחים רגישים נעלמים.

חקלאות מביאה צמחים חדשים. חלקם זרים ומתרבים, וזה פוגע בצמחים המקומיים.

חברות הצמחים מתחלפות לפי סדר. תחילה יש בתה, שיחים קצרים. אחר כך גריגה, שיחים גבוהים יותר. אז צומח חורש עם עצים נמוכים. בחלק מהמקומות מתפתח גם יער.

בבתה גדלים שיחים וקוצרים. בגריגה יש שיחים של כגובה מטר. בחורש יש אלונים ושיחים קוצניים. ביער יש עצים גבוהים יותר.

הצומח משתנה כשאדם משפיע על האדמה. לכן חשוב לשמור על טבע כדי שהצמחים המקומיים יוכלו להמשיך לחיות.