הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה פעלה בין 1792, 1797. בה היו מעורבות מדינות מלוכניות רבות, בריטניה, אוסטריה, פרוסיה, ספרד, פיימונטה ועוד, במאמץ לעצור את המהפכה הצרפתית ולהחזיר את בית בורבון לשלטון. בתחילה כבשו כוחות הקואליציה שטחים רבים מצרפת, אבל המהפכה הגיעה לגיוס המוני ולמוטיבציה עממית גבוהה.
לקראת סוף המאה ה-18 שלטו באירופה בריטניה, צרפת, אוסטריה, פרוסיה ורוסיה. מדינות קטנות כמו הולנד וספרד השפיעו גם הן, בעוד איטליה וגרמניה היו מפורקות למדינות רבות.
בשנת 1789 פרצה מהפכה בצרפת. המשטר הישן שלט עוד בצורה חלקית, אך המצב השתנה במהירות.
בשל המצב הפנימי והעריקות של מפקדים אציליים, צבא צרפת נחלש בתחילה. מעצמות אחרות לא ראו צורך בהתערבות ישירה: חלקן היו עסוקות בבעיות אחרות, כמו חלוקת פולין. בריטניה נשארה יחסית ניטרלית מטעמי סחר וצי.
בריחת פליטים תומכי המלוכה והעברת קריאות נגד המהפכה עוררו פחד אצל מלוכות אירופה. בעקבות ועידות מדיניות, ירדה תמיכת ראשונות במדיניות הסבלנות.
הצהרות אויב נתפסו בצרפת ככוונות תוקפנות. רוב העם, חקלאים ובורגנים, היה מוכן להילחם כדי להגן על הישגי המהפכה. ב-1792 פרצה מלחמה רשמית: צרפת הכריזה מלחמה על אוסטריה באפריל ופרוסיה הכריזה ב-21 במאי.
תבוסות ראשוניות הגיעו עקב חוסר הנהגה בצבא. הצבא המשותף של אוסטריה ופרוסיה זכה בהתקדמות, אך ניצחון צרפתי בקרב ואלמי (20 לספטמבר 1792) עצר את ההתקדמות ופתח נקודת מפנה.
פרסום מנשר אוסטרי נגד המלך חיזק את התמיכה במהפכה והוביל לגיוס המוני. גיוס כללי (Levée en masse, קריאה לציבור להתגייס) יצר צבא עצום ומוטיבציוני. צבא זה התבסס על אידאולוגיה, אנשים נלחמו כדי לשמור על זכויותיהם.
ב-1793 הוצא למוות לואי ה-16. בריטניה הכריזה מלחמה ב-1 בפברואר, וספרד והולנד הצטרפו. כך נוצרה קואליציה רחבה נגד צרפת.
בתחילת המלחמה צרפת סבלה מקרבות ונפילות טריטוריאליות. המצב הכלכלי וחשש מפני נשירת המהפכה הובילו למהלכי קיצון בצרפת. אך בהדרגה, חזרת הסדר בצבא והגיוס המוני חיזקו את המאמץ.
ב-23 באוגוסט 1793 הוכרז הגיוס הכללי. הצבא הצרפתי גדל ליותר מחצי מיליון לוחמים וחולק ל-14 ארמיות. השינוי לא היה רק בגודל: עכשיו חיילים נלחמו בגלל אידאולוגיה ולא רק לפרס כספי. זה אפשר לצרפת לדכא מרידות ולדחוק את הכוחות הפולשים.
צרפת כבשה את הריין ומערב גרמניה. הולנד הוחלפה ברפובליקה בטאווית כבולה לצרפת. פרוסיה וספרד פרשו בסופו של דבר מהברית ב-1795.
הצי הבריטי נשאר הדומיננטי בים. לאחר חבירת ספרד לצרפת, קרב כף סנט וינסנט ב-1797 נתן לבריטניה יתרון ימי משמעותי.
נפוליאון בונפרטה בלט במפה הצבאית בצפון איטליה. במבצעים חכמים הוא הפריד בין האויבים, הביס סרדיניה ואת האוסטרים, וייסד רפובליקות ידידותיות לצרפת.
נפוליאון חצה את האלפים וכיוון לעבר אוסטריה. תחת לחץ, אוסטריה חתמה על חוזה קמפו פורמיו ב-17 באוקטובר 1797. ההסכם הכיר בסיפוח שטחים לצרפת ובייצור מדינות-חסות בצפון איטליה. בריטניה המשיכה במערכה יממית עד הסכמי שלום מאוחרים.
כמה סיבות עיקריות: 1) חלוקת פולין הוסבה תשומת לב ומאמצים של אוסטריה, פרוסיה ורוסיה; 2) אידאולוגיה מהפכנית יצרה מלחמה טוטאלית עם גיוס המוני ומוטיבציה גבוהה; 3) קיבעון פיקודי במעצמות המלוכניות מול קידום מפקדים בצרפת לפי יכולת וללא ייחוס אצילי.
נפוליאון פיתח שיטות עבודה חשובות: להפריד מכוחות אויב ולהכות כל חלק בנפרד, ולתלות את הצבא בפגיעה משאבים מקומיים. רעיונות אלו המשיכו ונטלו חלק בלחימתו בשנים הבאות.
הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה הפעילה מלחמה בין 1792 ל-1797. קואליציה = ברית של מדינות שרצו לעצור את מהפכת צרפת.
באירופה היו הרבה ממלכות חזקות. בסוף המאה ה-18 בריטניה, צרפת, אוסטריה, פרוסיה ורוסיה השפיעו מאוד.
ב-1789 פרצה מהפכה = שינוי גדול בחברה. הרבה אנשים רצו חופש ושוויון. זה החליף את הכוח של המלך ושל האצילים.
מדינות מלוכניות חששו מהרעיונות החדשים. הן קיבצו צבאות והתקיפו. צרפת נפגעה בהתחלה, אבל העם הצרפתי הגיב.
גיוס כללי (קריאה להרבה אנשים ללחום) יצר צבא גדול. האנשים נלחמו כדי לשמור על הזכויות שלהם.
בעיקריות הצרפתים ניצחו בקרב ואלמי. נפוליאון הוביל מסע מוצלח בצפון איטליה. בסוף 1797 חתמה אוסטריה על הסכם קמפו פורמיו, שויתר על שטחים לצרפת.
הגורמים החשובים: חלק מהמדינות היו עסוקות בחלוקת פולין, רעיונות המהפכה העיפו מוטיבציה גדולה בקרב העם, והגנרלים בצרפת נבחרו לפי יכולת ולא לפי מוצא אצילי.
תוצאות: בריטניה נשארה במלחמה עוד שנים, ונפוליאון הפך לדמות חשובה בהמשך ההיסטוריה.
תגובות גולשים