אוניית קו

אוניית קו (Ship of the line) היא אוניית מלחמה גדולה, שהייתה הסוג העיקרי של אוניות מלחמה באירופה מהמאה ה-18 עד אמצע המאה ה-19. היא התפתחה מהגליאון, שהייתה אוניית מסחר ומלחמה בין המאות ה-16 ל-18.

המושג נוצר עם התפתחות טקטיקת ה"שדרה" במאה ה-17. לפני כן קרבות ימי היו כאוטיים, כל אונייה נלחמה בנפרד. הציים, במיוחד הבריטי וההולנדי, התחילו לסדר את האוניות בטור ארוך. כך אפשר היה לרכז אש של כמה אוניות יחד, ולהציג בעיקר את הצד החמוש והמוגן של הספינות.

מפקדי הצי הכניסו לטור רק ספינות שיכלו לעמוד באש האויב ולתרום לכוח האש. לכן קיבלה כל ספינה שמות ותכונות המתאימות להיות חלק משדרת הקרב, ומכאן השם 'אוניית קו'. הטקטיקה נקבעה בפקודות הצי הבריטי והטביעה את עצמה כל כך, שגם במלחמות מאוחרות ניסו עדיין להשתמש בה.

אוניית קו טיפוסית הייתה אוניית מפרשים בעלת שלושה תרנים, עם צוות של כמה מאות עד כאלף איש. חימושה העיקרי היה תותחים בגדלים שונים. המלחים נשאו גם נשק קל וחרבות קצרות וכבדות שנקראו cutlass (סוג של חרב קצרה לשימוש בסיפון).

מהמאה ה-12 החלו לצלול ספינות סוחר שנקראו קוג. הקוגים היו גבוהים ובטוחים יותר לים הפתוח. עליהם הוקמו "מבצרים", בימות גבוהות קדמיות ואחוריות, להגן על הקשתים.

עם הזמן הציבו על הקוגים תותחים. בניגוד לגליאות הנמוכות, הקוג אפשרו לתותחים להיראות מלמעלה, ולפגוע ביעילות רבה יותר. הקוגים גם פינו מקום לאחסון חימוש ואספקה, ובכך אפשרו בניית אוניות גדולות יותר.

דגמים שהתפתחו מהקוג, קאראק וגליאון, הפכו לנפוצים. הגליאון שימש גם להפלגות ארוכות ולשמירה על נתיבי סחר. בתחילת המאה ה-18 הגליאון היה אוניית המערכה העיקרית.

במאה ה-17 היו סוגים רבים של אוניות. עד אמצע המאה ה-18 התגבשו דגמים לפי מספר התותחים ומספר הסיפונים. בצי הבריטי זוהו כמה קבוצות עיקריות: אוניות שני סיפונים עם כ-50 תותחים (שהיו נפוצות במאה ה-17 אך נחשבו חלשות במאה ה-18); אוניות שני סיפונים עם 64, 90 תותחים שהיו עמוד השדרה של הצי; וספינות גדולות עם 98, 110 תותחים על שלושה או ארבעה סיפונים, ששימשו כאוניות דגל של אדמירלים.

למרות שבאומות אחרות בנו ציים משמעותיים, העליונות הימית עברה לצי הבריטי. הסיבה הייתה צוותים מנוסים, אספקה טובה ושיטת קידום שנתנה חשיבות להצטיינות אישית. יתרון זה הוביל לניצחונות גדולים במלחמות הנפוליאוניות, בקרבות כמו הנילוס, כף סנט וינסנט, קופנהגן וטרפלגר. לאחר המלחמות הללו נשאר הצי הבריטי החזק באוקיינוס עד המאה ה-20, והביטוי הראשון לכך צויין כבר במלחמת קרים (1850).

אוניית הקו הגדולה ביותר שנבנתה הייתה ה'ואלמי' הצרפתית (הושקה ב-1847). היא עמדה על כ-5,800 טון, בהשוואה ל'ויקטורי', ספינת הדגל של נלסון בטרפלגר, שקיבלה כ-3,500 טון. ל'ואלמי' היו דפנות ישרות והוספו מייצבים מתחת למים כדי לשמר יציבות.

התותחים היו בעלי דיוק נמוך. לכן הקרב התנהל בירי מסיבי מטווח קצר. תותחנים התאמנו לירי מהיר. עבודת צוות ותיאום היו קריטיים, והמושג "קצב אש" היה מפתח לניצחון.

התותחים היו מסודרים בעיקר על סיפוני התותחים בצידי הספינה. הקרב התנהל צד מול צד. חרטום וירכתיים היו נקודות תורפה. אם הצליחו לירות לאורך אורך הספינה מחרטום או מירכתיים, טקטיקה שנקראת raking, הנזק היה חמור במיוחד.

התותחים היו חלקי קנה וסווגו לפי משקל הכדור. בצי הבריטי היו תותחים ל-6, 9, 12, 18, 24 ו-32 פאונד, ובמקרים נדירים 42 פאונד.

סוגי תחמושת עיקריים: כדור עגול (round shot) לפגיעה בדפנות; bar shot, שני חצאים עם שרשרת שפוגעים במפרשים ובתרנים; ו-grape, כדורי רובה רבים יחד, שנועדו לפגוע באנשים על הסיפון.

סוג נוסף של תותח היה ה-carronade, תותח קצר לטווח קצר שירה קליע גדול יחסית. קארונדות אפשרו ירי כבד למרחקים קצרים. דוגמה לכך: ספינות נלסון בטרפלגר נשאו קארונדות כבדות, כולל שני תותחי 68 פאונד ששימשו לפגוע בסיפון האחרה של האויב.

אוניית קו היא אוניית מלחמה גדולה. המטרה שלה הייתה להלחם כחלק מטור של ספינות. טור זה נקרא שדרת הקרב.

לפני המאה ה-17 כל אונייה נלחמה לבד. אחר כך החלו לסדר את האוניות בטור. כך אפשר היה להרגיע אש ולהגן על הצדדים החלשים של הספינות.

מאה 12 החלו להפליג קוג, אוניות סוחר גבוהות. הקוגים היו חזקים יותר מהגליאות הישנות. על הקוגים בנו "מבצרים" גבוהים למגן הקשתים.

הקוגים קיבלו תותחים. אחר כך הופיעו הקאראק והגליאון. הגליאונים הפליגו רחוק והיו מוצלחים בסערות.

אוניות קו הוגדרו לפי מספר התותחים ומספר הסיפונים. היו אוניות קטנות עם כ-50 תותחים. היו אוניות גדולות עם 64, 90 תותחים. היו גם ענקיות עם 98, 110 תותחים.

הצי הבריטי היה חזק במיוחד. צוותיו היו מיומנים ואימנו הרבה. זה עזר להם לנצח במלחמות גדולות, למשל בטרפלגר.

התותחים ירו טוב מטווח קצר. התותחים היו מסודרים בצידי הספינה. ירי לאורך האונייה מהחרטום אל הירכתיים גרם נזק גדול.

התותחים ירו כדורים עגולים, bar shot לפגיעה במפרשים, ו-grape, הרבה כדורים קטנים לפגיעה באנשי הסיפון. היו גם תותחי קארונדה, קצרים וחזקים לטווח קצר.