הקומה השלוש עשרה

הקומה השלוש עשרה (אנגלית: The Thirteenth Floor) יצא לאקרנים ב-28 במאי 1999 בגרמניה ובארצות הברית. את הסרט ביים ג'וזף רוסק, ומשחקים בו קרייג ביירקו, גרטשן מול ווינסנט ד'אונופריו. הוא מבוסס על הספר Simulacron-3 של דניאל פ. גלוי, ורימייק למיני-סדרה הגרמנית Welt am Draht של ריינר ורנר פאסבינדר מ-1973.

הסרט סובב סביב מכונת מציאות מדומה, מכשיר שמייצר עולם ויזואלי שאפשר להיכנס אליו. באמצעותה אפשר לבקר בלוס אנג'לס של שנת 1937. בעולם המדומה יש דמויות שנקראות "יחידות"; אלה דמויות בעלות מודעות עצמית, כלומר הן יכולות לחשוב ולהגיב.

בעת החיבור, המשתמש יכול להעביר את תודעתו אל אחת היחידות. אחרי השימוש, היחידה לא זוכרת את מה שקרה לה, כולל איך היא הגיעה למקום שבו נשארה.

יוצר המערכת, הנון פולר, מגלה שהעולם שלו עצמו הוא כנראה עולם מדומה. הוא משאיר הודעה לשותפו דאגלס הול בחשש שינסו לסלקו. ההודעה עברה לברמן בשם אשטון, שאמנם פתח את המעטפה.

כמה אירועים מסתבכים: פולר יוצא מהבר עם אדם לא מזוהה ולמחרת נמצאים סימני דם בדירתו של דאגלס. הבלש מקביין חושד בדאגלס כרוצח. ראיות שונות מצביעות עליו, והמצב מחייב אותו לחזור אל המכונה כדי לחפש את ההודעה.

דאגלס מתחבר לדמות שיצר, ג'ון פרגוסון, ומנסה לחשוף את תוכן המכתב. הוא מגלה שפולר השתמש במערכת כדי לפגוש נשים. בעזרת מאמץ הוא גורם לדמות אחרת, מר גרירסון, להיזכר, ונודע לו שאשטון מחזיק במכתב.

איש המחשבים ויטני שולף את דאגלס מהמכונה כשהאשטון שנוצר בדמותו מנסה לפגוע בו בתוך ההדמיה. לבסוף מתברר שאישה בשם ג'יין היא למעשה השחקנית נטשה מולינרו, ושהקשרים בין המשתמשים והדמויות עמוקים: מי שמשתמש בדמות הוא אדם בעולם חיצוני. במהלך החקירה מתגלה גם הכלל המפתיע, אם אדם נהרג בהדמיה, תודעתו נשארת בגוף ה'אמיתי' שלו. בכך מתגלה בפני דאגלס גם העולם האמיתי שצייר ויצר את ההדמיה של עולמו.

הקומה השלוש עשרה יצא לאקרנים ב-1999. את הסרט ביים ג'וזף רוסק. הוא מבוסס על ספר בשם Simulacron-3.

יש מכשיר שיוצר עולם מדומה. אפשר להיכנס לעיר לוס אנג'לס של שנת 1937. בדמויות שבמכונה קוראים "יחידות". יחידה היא דמות שיודעת לחשוב.

המשתמש יכול לקחת את התודעה שלו לתוך יחידה. אחרי שהם מתנתקים, היחידות לא זוכרות מה קרה להן.

יוצר המערכת, הנון פולר, מגלה שבעולם שלו יש כנראה עוד שכבת אמת. הוא רוצה להזהיר את שותפו דאגלס הול, ומשאיר לו מכתב. המכתב מגיע לברמן אשטון, שאמנם פתח אותו.

למחרת דאגלס מוצא סימני דם בביתו. הבלש מקביין חושד בו. דאגלס חוזר למכונה כדי למצוא את המכתב. הוא מתחבר לדמות בשם ג'ון פרגוסון ועוזר להיזכר בדברים.

בסוף מתברר שג'יין, ילדה שנראתה חשודה, היא בעצם שחקנית בשם נטשה מולינרו. עוד נגלה שאם מישהו נפגע בהדמיה, התודעה שלו נשארת בעולם האמיתי. כך דאגלס לומד שיש עולם אמיתי שמייצר את ההדמיה שלו.